בכלל בחיים "מסירות למען הזולת" היא ערך עליון.
למסור מעצמנו למענו...
על אף שזה נוגד לכאורה את הנוחות שלנו , את ההעדפות שלנו,
(לא את העקרונות!!!!)
לסבול את השני.... מלשון סבל הנושא עול.
מדוע? הרי גם הוא סובל אותנו (איננו מושלמים.)
ובכך ניבנים חיי חברה יעילים.
בעניין כאן! המסירות היא גם התמסרות במובן מסויים.
התמסרות מרצון, מתשוקה פנימית מטורפת...
היא מגיעה מאותו מקום בנפש,
ועם זאת נלקחת למחוזות עילאיים מדהימים.
כן יש בהם התמסרות פיזית,,, פעמים היא מרחיקה לעולמות אחרים.
אך ה"פיזי" הינו פרוזדור המוביל אל הטרקלין העצום שהוא הנפש.
זה העיקר ...
זו העוצמה המדהימה
המרטיטה ומטלטלת את הנפש.
איתה מגיעים לפסגות על.
לא ניתן להפעיל את כל חושי הלב והנשמה ..
לגרום לבעירה הפנימית הזו להשתולל...
אלא כשהיא מוגבהת בנשמתה ונפשה.
היא מוגבהת "על עקב"
"עקב" עוצמתי ומלא בעוצמות הנפש.
"על עקב" המונח ארצה ומוביל השמימה.
