כל פעם אני מבטיחה לעולם הוירטואלי שזה הפורט האומלל האחרון שאכתוב
אני מבצעת תפנית דרמטית אחרי שהקמתי את עצמי מהמיטה בבכי ומליון סחיבות של האף כי נגמר לי הטישו ליד המיטה
אלוהים אני חייבת לישון אני חייבת לישון כדי שמחר אהיה עירנית ואוכל להמשיך עם המרתון שלי חסר התקווה במתמטיקה
שאקבור את עצמי בים של "חומר חשוב" שיבטיח את העתיד המפואר שלי שאמור לכלול בעל גינה וילדים.
אני בדיכאון נורא כמה ימים ונראה לי שהיום הגיע היום שאתחיל לקחת איזה כדור להרגיע את עצמי.
אבל פג התוקף של הכדורים שגנבתי מאמא 😡
באופן אירוני לחלוטין אני והיא חזרנו לסוג של קשר הפגישה הראשונה והאחרונה שלנו הסתכמה בזה שהיא מחבקת אותי ולוחשת לי באוזן תוך כדי כמה אני ילדה חרא.
כמה נמוך אפשר לרדת? הא?!
אני רוצה את האהבה הגדולה שלי ואני רוצה אותה עכשיו יא בן זונה חתיכת חרא עצלן!!
ונעלמה לי הסכין. 😡
אני רוצה אותו בחזרה.
הלפ מי.
לפני 14 שנים. 6 ביוני 2010 בשעה 20:27
