רק עוד אחד ודי

אתמול בלילה בכלל לא הצלחתי לישון. מלא דברים הטרידו אותי העבודה הכסף וקו העוני.
לא בגלל שכל כך איכפת לי מאחרים בעניין הזה... כי אני למעשה קצת יותר עסוקה בעצמי
ככה זה עובד בלילה ומי שאומר אחרת... משקר!
באופן מפתיע כבר אמצע הלילה ואני לא מגלה סימני שינה. וזה לא בגלל קו העוני זה בגלל ליל הסדר.
הייתי רוצה להאמין שאחרי צרחות של שישה ילדים ובקבוק יין אין דבר שיעצור אותי מלהימרח במיטה ל13 שעות של מוות שכולו טוב.
אני יכולה להמשיך להאמין ולאכול את הלב על המשפחה המחורבנת
על החיים הזבל
על זה שקקי
ועל זה שאחרי שאני מנבלת את הפה המלוכלך שלי עוד תבוא אלי האצבע המשולשת ותוכיח לי שיש גרוע יותר מקו העוני וממשפחה זבל.
ואני מוטרדת האם מאחורי כל החיוכים והכיף של כולם יש גם כל כך הרבה חרא?
ולמה בגיל מתקדם שכזה אני מרגישה שאני בשחזור מטורף של גיל ההתבגרות.
אי פעם אזכה להיפרד מכל העול הזה שהתיישב עלי ודפק לי את השנים היפות והצעירות שלי....?
תסבירו לי איך זה עובד, כאילו מה, מאסר עולם, מאסר עולם כפול? גזר דין מוות?
מתי זה יגמר? במוות שלי או במוות של הגורמים המזדיינים האלה שאי אפשר להיפטר מהם בעודם בחיים?
משפחה זה דם. תמיד אני אהיה קשורה ואם אתנתק זה מחיר של בדידות. אז מה עדיף? לספוג לבלוע ולהמשיך לשתוק כי אף אחד לא מאמין שהסיוט הזה מתרחש?
להשלים עם זה שיש מצב שיודעים אבל לא איכפת או מפחדים או סתם נמנעים מלפתור את הבעיה?
הם לא אוהבים אותי מספיק כדי לסיים עם החרא הזה?
למה לא אוהבים אותי בעצם? אני כזו קקה?
אז לצאת מהארון להיות מצורעת עם אות קין על המצח או לחייך ולמות מבפנים?

פאקינג לא פלא שאני שונאת את העולם הזה. שאני שונאת אנשים. שאני חושבת שההתנהלות שלו עקומה דפוקה ומטומטמת.

אבל היי. לפחות יש לי אי של אושר פרוותי ובלונדיני שמגן ושומר ואוהב אותי בלי תנאים.
החרא זה שגם הוא ימות בעוד כמה שנים.

רק רציתי להגיד שכבר שכחתי שהכלוב עושה את הדברים החמודים האלו בזמן החגים (כמו 4 הנרות)
ואם כבר נרות
למרות שאני ילדה גדולה.. היה יכול להיות נחמד אם היו מביאים לי ליום הולדת עוגה עם מספר הנרות כפי שהגיל דורש.
ובמבט לאחור, לא מצליחה לזכור מתי הייתה הפעם האחרונה שחגגו לי כמיטב המסורת
אז אני דורשת תיקון בעוד חודשיים.

יצאתי עם חברה היום לפאב ובצורה עקיפה הברמן קיבל את הפלא שלי והיא קצת קינאה ודפקה לי הערה לא נחמדה
"מה אבל הוא חמוד!!"
מיד אחרי שהבהרתי שיש סיכוי שהוא בכלל מהצד השני ואם לא אז הוא מאד קרוב לזה ולכן הוא לא הטעם שלי
ושאלתי אותה, אם היית רוצה להכיר לי בחור, איך היית מגדירה לו אותי?
"בלי בולשיט"
"כאילו דוגרי בלועזית?"
"לא בדיוק, את יודעת, מישהו שיוביל אותך למרות שאת אוהבת לקחת את המושכות בחיים ושיש לך דרייב ושאת שאקלית כאילו שלא צריכה מנהיג בחיים"
"בקיצור גבר עם ביצים. אז אני צריכה זוג ביצים"

הייתי ממשיכה אבל הבנו את הפואנטה. השיחה המקדימה הייתה שאין כל כך זמן לזה כרגע אני צריכה להתמקד בלמצוא רעיון לסמינר.
אולי בגלל זה רק גברים בלי ביצים מקבלים טלפון וסינון?

היי כולם
שתיתי כוסית ויסקי אחרי הרבה זמן שלא החזקתי אחת ביד. כנראה שבגלל זה אני כאן..
נכון הרבה זמן עבר ולא שמרתי על קשר.
מסתבר שהנחישות והעקשנות שלי סידרו לי חיים טובים יותר מהפעמים האחרונות שביקרתי.
לא שאני מוצאת את המקום הזה כבעייתי, אבל ברחתי לכאן כשהתחשק לי.
אני כבר לא נפגשת עם הבחור, בהתחלה וגם בסוף חשבתי שהוא לא מילא חלל משמעותי ולא היה כל כך פונקציונאלי בחיי. בדיעבד אני מבינה שטעיתי. זה עזר.
אפשר לקרוא לזה אינטואיציות. או מזל. או שהבנתי שאני מבולבלת והתמסרתי לדרך נכונה, חסרת תקווה שנגיע למקום הזה.
במחשבה נוספת אני באמת לא יודעת למה באתי לכאן. עכשיו. ברגעים אלה.
אולי להעביר את עצמי מבחן סופי?
יש לי עוד נושאים בלתי פתורים שצריך לעבור עליהם. בקשר הזוגי. ביני ובין עצמי. אני יודעת שלא אמצא את התשובות לבד...
תקראו לזה אינטואיציה או מזל אבל אולי בגלל זה אני כאן. עכשיו.
תשאלו את עצמכם, למה הפסקתי להיפגש עם הבחור? אם ככה. אז כי הוא לא יכל לעזור לי בנושא הזה ספציפית. *חיוך*
בכל מקרה. ארשה לעצמי לשוטט פה קצת לפני שאמשיך.
לילה נעים.

"היי חתיך" 😄

יו זה מה שבא לי להגיד לו בפעם הבאה שהוא יעמוד מולי במשרד או בצד השני של הטלפון.

אלוהיי. הוא גדול ממני ב20 שנה עם עיניים כחולות אישה וילדים ודווקא אותו בא לי לנשנש.
כזה גבר.
אמא
ענייני, עם חוש הומור, נותן תשומת לב, אמיתית... כי משום מה איכפת לו. אינטיליגנט. מתחבר גם עם מי שלא יאהב כי הוא יודע שזה המשחק. אנחנו מדברים בעיניים כשיש אנשים מסביב. לחלוטין מדברים, סוגרים עסקאות הוא יוצא מהחדר ואני עושה את שלי.
הוא יודע לשחק. והוא אוהב אותי.
אני אשת סוד של הרבה אנשים מהמשרד. יכול להיות שהוא מצא בי את הפוטנציאל ואולי בגלל זה אני מקבלת יחס מיוחד
אולי בגלל שאני מיוחדת מגיע לי יחס כזה.

האמת שזה לא כל כך משנה כי שום דבר לא יקרה....

בהתחלה ככה הנוכחות שלו העלתה בי חיוך. אבל החלום שהיה לי עליו אתמול בלילה... לא משאיר מקום לספק
זה די משמח אותי. שעדיין יש לי את האפשרות להידלק. סימן שאני לא רווקה מתה. רווקה בועטת.

הייתי חייבת לתת את הוידוי הזה. ככה הייתי מספרת לבחור. במחשבה שניה אולי הייתי חוסכת ממנו כי הוא בערך באותו הגיל
וזה עלול להיות מביך.
😄 מסכני.

אני בטוחה שהעולם הזה שלנו פה בכלוב עוד יכול לעורר בי דברים שרצחתי. אבל נחמד לקבל את דפיקות הלב גם מהעולם "הנורמטיבי"
עד כמה שניתן לקרוא למצב הזה נורמטיבי..

טוב נפרדתי מהבחור שלי אחרי 6 שנים. אז המקום הזה יהיה למקלט חדש... מה ל'שות.
ת'כלס המצב לא הכי שיש תקופת כאפות
קיבלתי מה שרציתי, להתקדם בעבודה יש לי אחלה תפקיד אני מתה על כולם שם ולהיות מצטיינת למרות שבשנה האחרונה לא הלך לי טוב אבל עדיין במושגים יבשים אני פצצה.
ויש לי שקט סוף סוף בתחום הזוגי. עם זאת אני רווקה לא מרוצה ומפנטזת על חתונה. אבל השקט הזה נעים.
אבל למה אני לא ישנה בלילה?
כי פאקינג הביג 5/4 לא רוצים אותי כי משום מה הם מעדיפים זאטוטים מעפנים שלא יודעים שום דבר מעבר לפקודות יומן אומללות ומבוא למיקרו.
כוס אים אימם של הקומבינטורים והפרוטקציות המסריחות האלה.
אני לא נרדמתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת.

אני מושלמת אז למה לא?!
😡

6 שנים של גמילה איטית מהאינטרנט וחזרתי.
יופי

נ.ב.
כן זה פאתט אבל אני עדיין אעביר את המסר שיכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה => לא מעוניינת! בבן זוג/פרטנר/יזיז/ידיד/איש רוח/חבר נפש/זכר בלתי מזיק וטוב לב.
תודות.

זה היה נעים... ועדיין
יש לי את הדופק למטה וזרמים ארוכים. אויייייייייייייייייייי זה טוב.

הייתה לי חרא בחינה היום מסתבר שאני גרועה בלהקיף עיגולים במקומות הנכונים
ופספסתי שורה שגררה לי את כל הפתרון המופתי שלי לעגלת חרא. תודה אלוהיי אנא תגיד לי מתי אוכל להחזיר לך טובה.

המשכתי לבחור. בכיתי לו אחרי שנייייייייייייייייייייים. לא היה לו משהו מעודד להגיד, הוא אוהב אותי וזו תקופה לא משהו סתם כי ככה.
אז הוא שתק והקשיב.

אח"כ הבחור בלימודים נתן לי צומי של שעה וזה שיפר לי ת'מצב רוח קצת.
מרתון חברים: עונה 6 בפרקים האחרונים כשצ'נדלר מציע למוניקה להתחתן. כן זה גרר זכרונות ומחשבות והמילה טבעת נאמרה בערך שבעת אלפים פעם.

ואז התחשק לי סוג של סקס ניחומים כזה. שיהיה כזה טוב וישכיח ממני את העולם הנורא שנמצא שם בחוץ.
שתיתי אלכוהול
וגמרתי.
וזה היה מעולה.

כל פעם אני מבטיחה לעולם הוירטואלי שזה הפורט האומלל האחרון שאכתוב
אני מבצעת תפנית דרמטית אחרי שהקמתי את עצמי מהמיטה בבכי ומליון סחיבות של האף כי נגמר לי הטישו ליד המיטה

אלוהים אני חייבת לישון אני חייבת לישון כדי שמחר אהיה עירנית ואוכל להמשיך עם המרתון שלי חסר התקווה במתמטיקה
שאקבור את עצמי בים של "חומר חשוב" שיבטיח את העתיד המפואר שלי שאמור לכלול בעל גינה וילדים.

אני בדיכאון נורא כמה ימים ונראה לי שהיום הגיע היום שאתחיל לקחת איזה כדור להרגיע את עצמי.
אבל פג התוקף של הכדורים שגנבתי מאמא 😡
באופן אירוני לחלוטין אני והיא חזרנו לסוג של קשר הפגישה הראשונה והאחרונה שלנו הסתכמה בזה שהיא מחבקת אותי ולוחשת לי באוזן תוך כדי כמה אני ילדה חרא.
כמה נמוך אפשר לרדת? הא?!

אני רוצה את האהבה הגדולה שלי ואני רוצה אותה עכשיו יא בן זונה חתיכת חרא עצלן!!
ונעלמה לי הסכין. 😡

אני רוצה אותו בחזרה.
הלפ מי.

לישון אלוהיי אני רוצה לישון אחרי לילה שלם של התהפכות במיטה נאלצתי לנדוד ב6 בבוקר הישר החוצה מהפוך הנעים והעוטף שלי
הכובד של הפוך נותן לי את התחושה שאשכרה מישהו מחבק אותי תנו לאישה לשקוע בדמיונות ולחיות בבועה מאושרת באמצע הקיץ.
בכל מקרה נסיעה של 50 דקות למרכז לימודים של מלא שעות (=מתיש)
אחה"צ חזרה הביתה שוב 50 דקות (האמת שלקח קצת פחות עשיתי עבירות מהירות בכמה קטעים)
הבורר (אני עושה השלמות)
ספורט
מקלחת
ארוחת ערב
שאטר איילנד בפעם השניה והלא אחרונה בהחלט כי (אני מצטטת) "זה מתלבש באופן מדויק על המוח קרימינלי והפסיכופטי שלך"
ועל זה נאמר תודה.
עכשיו. במקום ללכת לישון ולסיים את היום הזה גוררים אותי החוצה לשתות בירה כשאני נרדמת על השולחן (סיפור ארוך וגם ככה כולנו עייפים)
אמן שידרוס אותי חתול ושמישהו יציל אותי.

ביי.

הגיע הזמן להצהיר על כמה דברים שלא מעניינים אף אחד חוץ ממני. אפילו לפופוני לא איכפת 😡
סוף סוף ניקיתי את הארון שמתחת לכיור. באותה הזדמנות ניסיתי להרכיב את הנורה לתמי 4 אבל נחשו מה?!!?!?!?
האפס הקטן שהתקין לי את המערכת עשה אותה יותר מדי קרובה לדופן של הארון ככה שאי אפשר להוציא את הנורה
בטח שלא להכניס חדשה.
אני רק חושבת על הבירוקרטיה של להזמין אותם ולהתווכח שאין לי כוונה של ממש לשלם את "ביקור הטכנאי"
ואז להשתדל ממש חזק שלא להשליך אותו בחלקים לפח האשפה הציבורי אחרי שיהפוך לי מחדש את כל הארון. כן זה שמתחת לכיור.
כל פעם שאני נתקלת באירוע מטריד כזה אני נזכרת:
אמא בחוץ לארץ !!!!!!!!!!!!!!!!!!!11

ומצב הרוח משתפר. בדיוק ברגעים כאלה צריך לנצל את ההזדמנות ולקחת את ערימות בגדים (והנעליים!!!!!!!!!!!!) שתכננתי "לתרום"
אבל בגלל שהחלטתי שאין לי עצבים לנסוע לעיר ולשחק ב"חפשי חניה בטווח של מאה קילומטר"
זרקתי הכל ב4 שקיות שחורות הישר לפח שלמטה.
זה היה כואב אבל מספק. אותי את הטכנאי ואת פח האשפה. לבינתיים.

אחרי מרתון ארוך של חברים ( לא ספרתי כמה שעות)
טובלרון
צ'יפס
ספורט
מקלחת
וויסקי
סיגריות
2 אורגזמות של בדידות
די נגמרת לי הסוללה של המחשב אז אני צריכה ללכת לישון.

כן. בהכרח בסדר הזה.