bleeding heart

ואז יש צביטה קלה בלב

עברו כבר שלוש וחצי שנים מאז שהוא ניתק איתי את הקשר

וזה באמת לטובה

אבל זה עדיין כואב

אני עם פחות זעם

אני פחות עם אפטיה

אבל...

אני עם המון כאב נפשי, כל כך המון שהלב שלי פיזית כואב כבר

ואני לא מצליחה להבין למה

עוד מעט אני יוצאת ופוגשת את הקובן שלי, המקום הבטוח שלי

ואיכשהו? אפילו את זה לא בא לי לעשות

כואב לי ואני שונאת את זה

המרכז למיניות אלטרנטיבית (אחד המרכזים הכי חשובים בקהילות הבדס"מ, הפטיש והא-מונוגמיה בעיניי) פרסם סקר לגבי הצרכים של הקהילה (ויש גם איזה כמה שאלות נוספות למי שרוצה להתנדב)

מצרפת מה שהם כותבים:

"אז המרכז למיניות אלטרנטיבית עומד לעבור שינויים משמעותיים וגיוס של פעילימ.ות חדשות.ים, כולל בתקווה מנהל.ת קהילה חדש.ה.
בשביל להבין את הצרכים והנכונות של הקהילה לקיים אירגון עבור עצמה אנחנו עורכים סקר קצר שבתוכו אתם/ן מוזמנים/ות לספר מה לדעתכם/ן האירגון צריך לעשות ועד כמה מוכנות/ים לקחת בזה חלק.
אשמח מאוד שכל מי שיכול/ה תענה על הסקר ותיתנדב לעשייה של האירגון - זה אירגון של הקהילה למען הקהילה וללא התגייסות משמעותית של הקהילה הוא לא יוכל להתקיים."

סקר צרכי קהילה - המרכז למיניות אלטרנטיבית

ועכשיו בקשה אישית שלי - אם אתם.ן רואים.ות את הפוסט הזה וזה נראה לכם.ן חשוב אז בבקשה תשתפו את הסקר.

המרכז הזה עושה עבודת קודש כבר מספר שנים עבור קהילת הבדס"מ וזה כולל אינדקס מטפלים.ות שיודעים.ות איך לתת טיפול רגשי לא.נשים שבאים.ות מהקהילה שלנו.

זה האתר שלהם, מזמינה אתכם.ן לבדוק ולקרוא את המידע שקיים: המרכז למיניות אלטרנטיבית

סוף שבוע שקט ונעים לכולנו.

הגוף שלי אכול עצבים

המוח שלי זועם

אני לא רגועה, אני מרגישה כמו חיה בתוך כלוב צפוף

אני מרגישה שאני רוצה לקרוע ולטרוף באלימות כל דבר אפשרי

ולא משנה איזה שיר אני שומעת כרגע, זה רק מחזק את ההרגשה

אז אם כבר, לפחות שזה יהיה שיר שיחזק את זה בכיוון שדוגל בערכים שלי ושל הלוחמת

גורם לי לחייך

וכרגע זה מצרך נדיר

הגעתי עם ציפיות כלשהן למפגש אבל אני מודה שלא ציפיתי למה שהיה.
מעבר לזה שנמשכתי אליו הרבה יותר ממה שציפיתי (מה אני אעשה? אינטליגנציה שמאתגרת אותי + מבט שיכול להוריד אותי לריצפה עושים לי את זה) אז היה לי ממש מעניין
הגעתי פתוחה (כמו תמיד) עם כנות בלתי מתפשרת (כמו תמיד)
השיח היה מאתגר, שאלות לא פשוטות שאילצו אותי להתמודד עם דברים שאני לא נהנת להתמודד איתם.
קרה שהתמקדנו בנושא ההנאה המינית שלי וזה כנראה אחד הנושאים שהכי קשה לי לדבר עליהם או לעשות משהו לגביהם.
בשלב כלשהו (בחלק המאוחר יותר של המפגש), אני הייתי ערומה מולו ולא הייתי מסוגלת להסתכל לו בעיניים (בשלב מאוחר יותר כבר הייתי צריכה כי הוא ביקש או אמר ואני הבטחתי שאני אהיה פתוחה כמה שיותר לתהליך הזה)
קל לי לומר על עצמי דברים טובים מתוך הוראה שנותנים לי אבל אני לא מאמינה להם בשיט
ההרגשה התמידית שלי היא שזה פשוט לא נכון ואני גם מבהירה תמיד שאני אומרת את הדברים כי זה מה שאמרו לי לומר ולא כי אני מאמינה בזה.
היו שלבים, עוד לפני שהורדתי את הבגדים, שהרגשתי שהמבט שלו חודר את הנשמה שלי ושאני בפועל בכלל עירומה כרגע וזה היה לי קשוח.
חוויתי הנאה, עונג מנטאלי (כמעט קרוב לספייס בשלבים מסויימים), תסכול, כעס, עצבים, אתגר כייפי ועוד כל כך הרבה דברים במפגש הזה
ואני מודה שזה שהצלחתי לחרמן אותו בהחלט הוסיף לי (ולאגו שלי), אני יודעת שאני מעולה בלספק ושאני לא צריכה מראה טוב בשביל זה
גם אם אני מרגישה שאני טיפשה, אני יודעת ומרגישה שאני מספיק מעניינת ומאתגרת מהבחינה המנטאלית וכשמישהו דומיננטי מולי חווה עונג או ריגוש מיני ומנטאלי מזה אז אני יכולה לעוף
היו כמה פעמים במפגש שרציתי לעצור ולבקש "בבקשה תנשך אותי בצוואר" או "בבקשה תמשוך לי בשיער" או "בבקשה תחנוק אותי" אבל עצרתי את עצמי כי זה הרגיש לי לא נכון ופחדתי להעמיד אותו במצב לא נעים.
היו רגעים שהוא אמר לי לשבת עליו (מודה שפחדתי שאני אכאיב לו בגלל המשקל) גם כשהייתי עם בגדים וגם כשהייתי בלי (הוא היה לבוש ברגעים האלו) והיה בזה משהו כל כך מנחם פתאום, משהו כל כך נעים, משהו כל כך מרגיע
סוג של "אני יכולה רק להניח הכל בצד ורק לתת לעצמי להיות בלי דאגות ומחשבות טורדניות"
הליטופים שלו היו כל כך נעימים ומשכרים והרגשתי שאני יכולה לכמה דקות להתמסר מנטאלית לתוך הרגע
לקראת הסוף הזלתי כמה דמעות, אבל אני חושבת שהיה לי חסר וכואב שלא הצלחתי לבכות מולו
שמאיזושהי סיבה לא הרשתי לעצמי וגם זה משהו שתסכל אותי (עכשיו בראייה לאחור אני יותר מבינה את זה)
סך הכל אלו היו כמה שעות של מנוחה מהריצה של החיים, מנוחה של המוח שלי (גם אם זה היה קשה מאוד ומאתגר) ומנוחה קצרה מהרגשת הדיכאון שחונקת אותי
כמה שעות שהרגשתי שאני יכולה לנשום
.
תודה לך
אני בהחלט מחכה למפגש הבא שלנו

זאת היתה חוויה מעולה ומהנה!

ואני כזה.. כן, זה מושלם כרגע

"Talking with you while I'm all by myself
Voices stay silent to everyone else
You were my hero
And you were my home
Till you left me so hurt and afraid, all alone

And maybe I'm a monster
But I am what you made
Those memories that hurt me
Will fly apart and fade
And maybe I'm a monster
But I don't give a damn
For maybe I am perfect
(Perfect)
Just the way I am

I don't wanna feel
Tell me was it worth it?
'Cause I don't give a damn
I don't wanna feel
Tell me that I'm perfect
Just the way I am

So many changes
Tear us apart
Sisters to strangers
You blew up my heart

We used to chase all the terrors away
But they live in my mind now
And they're eager to prey

And maybe I'm a monster
But I am what you made
I'm pulling out the pins
And I'm about to detonate
And maybe I'm a monster
But I don't give a damn
For maybe I am perfect
(Perfect)
Just the way I am

I don't wanna feel
Tell me was it worth it?
'Cause I don't give a damn
I don't wanna feel
Tell me that I'm perfect
Just the way I am

(Oh, you're perfect
Don't cry
Don't change)

And I trusted you
And I'm still trying to
But my heart is still exploding
Corroding into shame

(Oh, you're perfect
Don't cry
Don't change)

I don't wanna feel
Tell me was it worth it?
'Cause I don't give a damn
I don't wanna feel
Tell me that I'm perfect
Just the way I am"

באופן הכי סנובי שלי: יש מסביבי יותר מידי א.נשים טיפשים.ות או שטחיים.ות (בעיקר במרחב הוירטואלי)

אני חושבת שהתאים האפורים שלי מתאבדים לאט לאט

אני נעה היום בין "אני אפאטית" לבין "אני עצבנית ועומדת לשרוף את כל היקום הזה"

יש גם רגעים קטנים של "יש, אני מחייכת קצת"

אבל רוב היום מרגיש איכס, מרגיש שאני בשניה נדלקת למצב זעם (הולק) ואני לא מצליחה לראות בבירור

מצב של "ככה? אין בעיה, תעוף ממני"

מצב שאני יורקת אש בשלב הזה

ואני מרגישה שכשאני פתאום בוחרת להשקיע אנרגיה במישהו או במשהו אז אני מתחרטת אחרי מקסימום עשר דקות רק כי לשניה אני לא מרגישה מוערכת על המאמץ האנרגטי שהשקעתי בשיחה

פאק, המוח שלי צריך מנוחה

או זיון

גם זיון זה טוב

חבל שזאת לא אופציה