ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

bleeding heart

אני המכשפה והערפדית, אני הלוחמת, אני הדרואיד, אני הפניקס ואני השורדת - אם אנחנו מתמסרות.ים זה כי אנחנו בוחרות.ים את זה, אל תשכח את זה אף פעם, הכוח הוא בידיים שלנו לא פחות מאשר שהוא בידיים שלך
לפני 9 חודשים. 30 בינואר 2024 בשעה 14:46

560P87מה הטעם?

אני מטומטמת, היא מטומטמת (הלוחמת)

שתינו יודעות את זה

והיא בכלל מצטערת שהיא כתבה לו אתמול ואני פשוט קיימת

לא אכפת לנו יותר

שתינו מקולקלות מידי.

לפני 9 חודשים. 30 בינואר 2024 בשעה 3:08

אני רוצה שתחנוק אותי

אני רוצה הצלפות בחגורה ממך

אני רוצה סטירות ממך

אני רוצה לספוג ולתת לך את כל השליטה

ואני לא יודעת מה לעשות עם זה 

 

* מרגישה שאני טיפשה

לפני 9 חודשים. 30 בינואר 2024 בשעה 1:58

ושוב מתעורר הצורך הזה

לא לחשוב

לא לדאוג

לא להיות בשליטה

לחוות משהו אחר

לפני 9 חודשים. 29 בינואר 2024 בשעה 22:57

יהיה בכי הלילה, אני יודעת את זה

וכנראה זה יהיה בכי של כמה ימים או כמה שבועות

אבל זה עובר, גם זה יעבור וזה יהיה בסדר

הרבה זיכרונות שהיו משם ומשהו אחד שהוא קנה לי ליום ההולדת עם הקדשה מסויימת אלי

וזה בסדר, מותר להתאבל על קשר.

בהצלחה

והמון אהבה, כמו תמיד

לפני 9 חודשים. 29 בינואר 2024 בשעה 22:35

שגם משפחה שבוחרים יכולה להתמוסס ולהיעלם.

גם אם זה נראה שזה היה אמור להחזיק לנצח, גם אם למשך הרבה שנים זה החזיק.

אבל הקובן - הם היחידים שאני סומכת עליהם, לא משנה מה יקרה הם היחידים שלא יתנו לקשר של כולנו להתמוסס או להתמוגג

כי כולנו מתקשרים.ות

כולנו כנים.ות

וכולנו מתאמצים.ות בלי הפסקה בשביל לשמר ולשפר את עצמינו ואת מערכת היחסים הכל כך נצחית שקיימת שם

לפני 9 חודשים. 29 בינואר 2024 בשעה 20:14

זה קאבר אחר של אותה אומנית לשיר של סדרת אנימה אחרת - "Fate/Stay Night: Unlimited Blade Works"

מצאתי כאן משפטים שמסמלים אותנו או נכונים ללוחמת לדרואיד ולי (מכשפה ערפדית)

אתמול בדרך חזרה לחיפה ברכבת שמעתי את השיר הזה בלופ ועכשיו אני שוב שומעת אותו בלופ

משהו בשיר הזה... אני לא יודעת, הוא מדבר לחלקים האלו של המכלול.

ומסיבה כלשהי עצוב לי כרגע, ריק לי כרגע, מאוד.

 

"Within a perfect dream, I felt the rain
Suddenly as it started pouring
Soaked on through, but I kept on walking
My soul shaking from the cold

And with these hands
I gathered the memories
Though they’re losing color and fading
I held to the hope they could maybe
Patch the hollow of my heart

This thing called love
Know I would’ve
Thrown it all away - wouldn’t hesitate
If I could find what I have lost along the way

If to feel pain is my fate
Then I just have one thing to say
Here in my scarred-covered heart
Color will always exist
I watch the LAST STARDUST, rise up and fly
DUST TO DUST
ASH TO ASH into the sky
These fragments of my hopes and dreams, never die

Quietly with the receding rainfall
The night wind, it suddenly withdrawals
With my broken heart I stand alone
Only silence at my side

I wouldn’t mind if it’s a lie
If all of my rights - they turned into wrongs
As long as I protect the things that I believe

Another scar, one more scratch
To my heart that’s made out of glass
It lights a spark, burning hot
One I had nearly forgot

I watch the LAST STARDUST, rise up and fly
DUST TO DUST
EARTH TO EARTH, I say goodbye
These fragments of my hopes and dreams, give me life

Brave Shine
Stay the night
Save my life
Your Brave Shine
Brave Shine

If to feel pain is my fate
Then I just have one thing to say
Here in my scarred covered heart
Color will always exist
Kiss me farewell, Judas! Turning to ash
DUST TO DUST
This weakness of my distant past


Another scar, one more scratch
To my heart that’s made out of glass
It lights a spark, burning hot
One I had nearly forgot

I’ll watch the LAST STARDUST, rise up and fly
DUST TO DUST
ASH TO ASH into the sky
These fragments of my hopes and dreams, never die"

 

לפני 9 חודשים. 29 בינואר 2024 בשעה 3:01

כבר עברה כמעט שעה מאז שהתעוררתי שוב הלילה (בפעם השלישית? רביעית?)

נדלקת גרון עברתי לציון, כנראה בגלל כל הבכי שהיה בסוף שבוע

אבל לפחות התכתבות עם אחי הביולוגי היום הובילה למשהו טוב

מי יודע, אולי הקשר ביננו יכול להתחזק

.

אני מותשת

בא לי לא לחשוב ולמסור שליטה

נו שויין

לפני 9 חודשים. 28 בינואר 2024 בשעה 21:57

פרסמתי פוסט בפייסבוק שמבקש שא.נשים יזכירו לי מה טוב בי (כשאני במצב ממש ממש ממש רע ובתיעוב עצמי אז זה עוזר לי)

והיו שם המון תגובות מחממות לב

ועכשיו שמעתי הודעה שחבר טוב שלח לי בוואטסאפ וזה גרם לי כל כך לחייך

הודעה של דקה ומשהו שבה הוא מפרט איך הקשר ביננו עושה לו טוב

וזה גרם לי לחייך, כמעט יותר מכל תגובה אחרת כי משהו בהודעה ההיא היה קסום ומיוחד

משהו שבאמת נוגע בקשר שלו ושלי

משהו אמיתי כזה, משהו שאני פתאום מרגישה "אוקיי, זה באמת נכון"

משהו שאני מרגישה שאני יכולה להאמין לו ובו

וזה יקר לי

זאת מתנה כל כך יקרה

תודה לך, גם אם אתה לא קורא פה

 

נ.ב

ההערה על הציצים גם היתה משעשעת

 

אוהבת 

לפני 10 חודשים. 28 בינואר 2024 בשעה 9:05

אנחנו עדיין אצל אמא שלי

ואני עדיין תוהה אם הפוסט שלי מאתמול נכון

אני מרגישה איכס.

לפני 10 חודשים. 27 בינואר 2024 בשעה 22:09

זאת אני שלא בסדר?

זה המכלול שמקולקל?

אולי באמת להתגאות בעסק שלי זה סתם שטויות?

אולי אני לא שמינית משאר המשפחה שלי?

אולי איך שאבא שלי רואה אותי זאת פשוט המציאות שאחרים.ות לא רואים.ות?

אולי...

שבורה ומקולקלת

שבורים.ות ומקולקלים.ות