עשיתי טעות
צריך לשלם, העניין הוא שבגלל שאני מחליטה עלי הכל , אני צריכה להחליט גם את המחיר מנסה לצאת בזול, משכנעת את עצמי , מתרצת, מדחיקה, ממעיטה... אבל וואלה , זה חזק ממני. מה לא אני קובעת? מה יתכן שהרגש גובר על ההגיון? על השכל?.
עשיתי טעות והיא כואבת לי.
חשבתי, ארגנתי את המחשבות סיכמתי לעצמי את כל הסיכומים. למדתי, סימנתי כוכביות. בטוחה שאזכור, שהלקח ברור לי.
אז רבאק למה זה עדיין כל כך כואב. למה הגולה הזאת עדיין בגרון. למה קבינימט צריך להמשיך עם זה. בתור אחת שכל כך יודעת להעביר הלאה, להמשיך. מה קורה כאן? מרוב שאני תמיד מרגישה כל כך - הנה זה חזק ממני, איבדתי שליטה. לא אוהבת את זה, לא מוכנה לאבד שליטה שלא מתוך בחירה. בנתיים אני חזקה, אז הזמן עובר, מקווה שאצליח להתגבר, שהזמן יכאה את העצוב הזה.
או שאקיע אתו.
נראה... .
יצא לי פוסט עצוב.
לא מתאים לי.
לפני 16 שנים. 14 ביולי 2008 בשעה 20:56
