תחושות רגשות ומה שבינהן

אני אעשה מה שצריך

יש בך משהו שתפס אותי בצורה שלא הרגשתי מעולם, 

ואני אוהב את זה. 

ואני רוצה את זה. 

ואני מתמסר לתחושה. 

ואני נכנע לתשוקה 

ואני משתוקק להיכנע

ואני מצפה לתהליך שיהפוך אותי לבן זוג שהוא בעצם גבר /כלב/ זונה/עבד

וכל זה רק שלך

התמסרתי למישהי מדהימה, באמת,

מה היה מיוחד בה ? הכל

כשמישהי מיוחדת קל להתמסר , קל לתת אמון וביטחון. 

הכי מדהים זה שלפני הכל ראתה בי בן אדם.

דיברנו, התייעצתי איתה בדברים שקשורים לחיי, לילדים, לגרושה לעבודה .

שיתפה אותי גם במה שקורה אצלה (במה שרצתה לשתף כמובן) והיתה לי הזכות להציע עיצה, להיות אוזן, לעזור.

כשהיינו יחד, תמיד הרגשתי שעירנית, קשובה, מודעת למצב שלי בכל רגע נתון, תמיד הרגשתי שדואגת לשלמות הפיזית והנפשית שלי , ברמה שלפעמים אני הרגשתי שלא עושה דברים שהיתה רוצה רק כי אולי אני לא רוצה .

הביטחון הזה שהשרתה בי גרם לי תמיד לרצות לתת לה יותר ממה שהיא רוצה .

להיות שם בשבילה

פשוט להתמסר גופנית ונפשית

לכאוב, לספוג  ולו רק בכדי שלה יהיה טוב והיא תהנה 

ומכל זה אני נהנתי 

מההנאה שלה

הייתי שם במהות האמיתית (בעיניי) של הבדסמ 

למה תרווד? 

שאלה טובה גם אני לא יודע

אבל אני מאמין שיש סיבה טובה ומקווה לשמוע למה 

הוא נמצא בכלוב זמן רב, מנסה, מקווה, והשאלה מה גורם לזה להתנפץ בכל פעם מחדש?

יש שילוב רחב של גורמים שמצמצמים את הסיכוי למצוא, בין אם בגלל סטסטיקה, בין אם בגלל הדרך שבה לא מצליח לעבור מסך,

בשורה התחתונה אתה מתנפץ שוב ושוב ושוב.

ואתה מלא תקוה ומצפה לאחת שרואה מעבר, שמבינה שיש פה משהו אחר  ולא סתם מתחזה.

אחת שלא מתחילה את השיחה איתך ב"כלב" 

שמבינה שבכדי להביא אותך למקום שאתה רוצה להתמסר היא קודם כל צריכה להכיר אותך כאדם לא כנשלט.

לשוחח איתך בצורה מכובדת, מכובדת לי ומכובדת לה. קצת הומור בשיחה, והבנה שזה לגיטימי  ולא פוגע בכבודו של  איש.

שיחה כזו שגורמת לך רק לחכות להמשך ולהתבאס שהיא נגמרת כי מאוחר בלילה.

שיחה שגורמת לך שאתה רוצה להכיר יותר ויותר כי בסופו של דבר האדם הוא החשוב ולא התואר.

וכשיש שיחה כזו אתה פתאום מרגיש תקוה חדשה, ציפייה, וככל שאתה לומד עוד ועוד פרטים ואתה מרגיש שאתה רוצה ללמוד עוד ואתה רוצה 

לספק עוד ועוד מידע שיעזור לה להכיר אותך טוב יותר.

כי זה ברור שככל שתכיר אותך טוב יותר היכולת שלה לשלוט ולהוביל תהיה גדולה יותר

והדבר המדהים שבכל השיחה הזו אין שום דברי מיני או בדסמי רק כבוד בין שני אנשים  אבל הכבוד הזה

מייצר בסיס רחב ויציב שעליו תוכל לבנות פירמידה שמגיעה לשמים 

יושב מול המסך,

רואה , שומע , דומע,

נזכר בגיא ובאיציק נזכר ברגעים במצבים,

כואב

עצוב

יהי זכרם ברוך

יש דברים שתופסים גם אותך בהפתעה

חייב להספיק את כל העבודה לפני שטס, לחץ מטורף, ופתאום דינג דונג (לא לא הפעמון של הדלת אלא זה של ההודעות בכלוב)

עכשיו כשאתה שומע את הפעמון אתה לא יכול להתעלם (לפחות לא אני) ולא משנה כמה אתה עסוק זה פשוט משימה בלתי אפשרית ( בינינו מה זה אומר עליי).

זה התחיל כי שלחתי הודעה, על פרסום בבלוג, הייתי חייב לברר משהו , והיא ענתה בצורה נחמדה וכנה, החלפנו עוד כמה הודעות ואז היא הפילה פצצה, אם תגלה מי אני (היה לי נתון אחד כללי למעבר למה שפורסם בפרופיל) ניפגש לארוחה ויין.

זוכרים שהיה לי לחץ בעבודה – נו באמת את מי זה מעניין עכשיו – בשביל מה יש לי עובדים לא?

עד מחר ב 14:00 יש לך לשלוח לי שם! ( לא היה שם סימן קריאה זה נעשה מאוד בנחמדות)

מצד אחד ברור לגמרי שהמשימה תדרוש זמן רב, יש מאות נשים במקצוע שלה

 (לא יכולת לבחור להיות מנהלת קרקס – כאלו אני מניח שיש פחות J  )

רמז אחד ויחיד קיבלתי כאשר תראה מלכה ביופי ואופי. תדע שזו אני:)

יש לך ניסיון אחד בלבד!

הלחץ בעיצומו, ניסיון אחד בלבד למצוא מחט בערמת שחט. מחול שדים שבו אני מחפש מישהי במקצוע, עושה גוגל עם השם ומתחיל להצליב מידע

האמת שדי מהר שלחתי שם אבל לא בגלל השם אלא בגלל התואר שנתנה לעצמה – "שמור במערכת". הייתי חייב לשתף  בבדיחה מבלי לדעת שמרגע זה הבדיחה על חשבוני.

כל ניסיון לדלות מידע, בדל של תקווה  שאני בכוון התנפץ מייד על מול חומת תחכום.

שעת לילה מאוחרת, חילופי הודעות והחלטתי שזהו אני שולח את הזהות שאני כמעט בטוח ב 100% שתעשה את העבודה.

אתה בטוח? חוזרת הודעה

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אני לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

 אבל לא מצאתי משהו אחר שנראה לי מתאים יותר.

 הלב משתגע הראש חושב אולי היא רומזת לי אולי סתם מנסה להניע אותי ולמעשה לבחון אותי?

מייד חשבתי (וגם כתבתי) את כמו אברי גלעד אתה בטוח שאתה לא רוצה לעבור לוילון מספר 3 ? 

ואולי בכל זאת?

לא אני לא מתחרט, אני שולח

ומקבל הודעה – אתה בטוח? 

המוח רץ ב 200 קמ"ש, ברור לי לגמרי שמהצד השני היא יושבת מחייכת , משחקת לי במוח,

ובביטחון.

שולח הודעה נוספת , לא, אני נשאר נאמן להחלטתי. לוקח נשימה ארוכה ולוחץ על שלח.

אוקי תקבל התשובה מחר ב 14:00 אני קורא מעל צג המחשב,

דיייייייי הייתי בטוח שתתני לי התשובה עכשיו.

ואם חשבתי שעד עכשיו המשחק ששיחקה לי במוח ב 13 השעות שנותרו עד גילוי התשובה

למדתי משחק מה הוא!

כל ניסיון לבקש רמז ולו הקטן ביותר, ניסתי הרבה דרכים, כלום, אין עם מי לדבר.

כל טקטיקה כל שאלה כלום!

ההנאה האמיתית היתה בשיחה המאוד צינית שהתנהלה בהמשך כשבכל הזמן הזה ברור שהיא יודעת את התשובה ואני תלוי באוויר כעלה נידף ברוח.

 נהנה בכל פעם שמצליח לקבל אינדקציה שהצלחתי להעלות חיוך על פיה .

בשעה 1:12 ההודעה הטובה מכולן, לא לא קיבלתי תשובה, רק הודעה שאומרת:

 "השעה 1 בלילה ואני צוחקת בקול רם – תודה לך " איזו נחמדה אני חושב

ומייד ממשיך לחשוב   אולי על סמך זה אצליח להוציא תשובה?

אולי כדאי לפרוש בשיא? אולי אבל אני לא רוצה,  רוצה להמשיך ההתכתבות . בשלב מסוים זה נגמר (שלחה לי לילה טוב יפה והכל – אוהב שלמרות שאני מי שאני והיא מי שהיא יש כבוד ואנושיות)

בלילה – חלום מוזר

ככה גם נפתח הבוקר בהודעה שלי אליה שלא מבינה איזה חלום מוזר חלמתי

הספירה לאחור התחילה ואיתה גם המשחקים בראש שלי, חלק היא משחקת חלק אני לבד בראשי

מה יקרה אם טעיתי? איך אשתגע מזה?

מידי פעם מתחלפת כותרת ההודעה , ופתאום היא שולחת לי ליטוף וירטואלי

וואיי איזה כיף  אולי זה אומר משהו? זה מחזק? זה מחליש?

כל זה קורא שאני ביום עבוד הלחוץ ומשום מה בכל הבלאגן הזה יש רק דבר אחד שברור כשמש

השיחה שלי איתה

15 דקות לסיום :  יש לך 15 דקות להתחרט

ואני שוב לוקח נשימה ארוכה ולא, נשאר צמוד לדעה,

הכל הוצלב לא יכול להיות שזה לא זה.

אני שולח הודעה 5 דקות דופק גבוה (בדיוק היא שולחת הודעה ושואלת על הדופק)

היא שולחת 3 דקות

אני מתרגש הלב דופק, תחשת פרפרים בבטן – לא זוכר מתי הרגשתי ככה , מתי הייתי בלחץ כזה.

אני רוצה לשלוח עוד הודעה אבל עד שנפתחת לי היכולת לשלוח הודעה כבר 14:00

מחכה לדינג גונד (לא זה של הדלת  זה של הכלוב שנכנסת הודעה חדשה)

14:01 ואין דינג דונג – אני כל הזמן מרענן את הדף ואין מעטפה אדומה

14:02 הודעה

פותח בחיל ורעדה

תחושת גאווה אדירה

טוב אז כל הכבוד צדקת בהימור שלך!
זכית בארוחה ויין עם המלכה בכבודה ובעצמה

יש חלקיק שניה אחד יחיד ומיוחד

הוא קיים רק פעם אחת במערכת יחסים, פעם אחת בלבד, לא ניתן לשחזרו

אי אפשר לצפות הגעתו אבל כשמגיע אי אפשר לפספסו

אי אפשר לשחזרו

אני כל כך רוצה אותו

הרגע הזה שבו אתה מבין שהשליטה עליך עברה לה 

ומעכשיו אתה כבר נתון לשליטתה 

זה המשפט שעלה לי בראש לתחילת הבלוג

למה? כי זו פעם ראשונה!

למה ככה פתאום באמצע החיים בלוג?

שאלה טובה

והתשובה? נחכה ונראה

תוהה מה יכול לעניין על תחושות של אדם זר רצונות מהווים 

מה בסך הכל אני רוצה?

להשאיר את התחושה שמפעמת בי עכישו לכל אורך חיי

למה?

כי כנראה זה מה שאני מי שאני

במרגיש עוצמה מצד אחד אני נמשך אליה כמו לאש 

אבל עוצמה לא מספיקה היא צריכה לבוא עם אינטילגנציה אישית וריגשית

וזה מה שחש

להרגיש מבלי לשמוע 

מבלי לדבר 

שאתה רוצה להיות שם 

עכשיו ממש עכשיו

יש יגידו חרמנות

ואני אומר כן אבל לא רק

הרצון להרגיש חלק מתהליך של אילוף התחברות והשתייכות אינו שייך רק לפן החרמני אלא גם לפן עמוק יותר 

שכן החרמנות עוברת אבל החיבור הוא השאיפה האמיתית

הרצון הפיזי  להיחדר - חרמנות

הרצון לענג מבלי להתענג - מנטלי לחלוטין 

הרצון לעמוד על 4 מבלי שיהיה המשך - מנטלי לחלוטין

אז זו חרמנות של אישיות שמורכבת מכמה פנים פיזיים ומנטלים

מקווה להגשים במהרה בימינו את השילוב המדהים הזה