יומן מסע

יש לי מאסטר מדהים שמעניק לי המון בכל התחומים.
אני מעריצה,מעריכה ואוהבת אותו המון.
בשיא חוצפתי וטיפשותי קרה שיום אחד התפרצתי בכעס ושכחתי את מקומי,זהותי.
המאסטר כמובן מאוד כעס ובצדק והסביר לי שוב את מקומי והיה מוכן להעניש ולסלוח.
אני במקום להפנים את זהותי ואת דבריו לאחר תקופה אומנם ארוכה אך שוב הגעתי
להתפרצות וכל זה למה? כי לא שמעתי ממנו יומיים. ביומיים האלה נכנסתי להיסטריה
כאילו סוף העולם הגיע וכל זה כי חשבתי רק על עצמי ושוב שכחתי את מקומי.
הרי יודעת שאני שפחה ובעצם מי שקובע לגבי כל דבר זה המאסטר וצריכה לקבל
הכל באהבה כי הרי הוא חושב על טובתי ודואג ומגן עלי.
אומנם תכננתי לנסות ולהסביר שמאוד קשה לי ההתנתקות ממנו אך במקום להיות חזקה
ולהתגבר על התחושות בשיא חוצפתי וטיפשותי שוב התפרצתי.
יודעת שכל אחד אחר במקומו היה מעיף אותי כי מי ירצה שפחה חצופה שלא יודעת את מקומה.
אך הוא בטוב ליבו הבאיר לי שלא מוכן לקבל התפרצויות כאלה זה כמובן לאחר שהבנתי את טעותי והתנצלתי כמה פעמים והוא היה מוכן לתת לי צאנס אחרון ומקרה כזה נוסף הוא לא יהיה מוכן
לקבל אותי כשפחתו ובצדק כמובן, וכמובן שמתלווים עונשים והגבלות כדי להבאיר לי את מקומי
ושאזכור מה עשיתי כדי שלא אחזור שוב על טעותי.
מתביישת בעצמי שלאחר כל הנתינה שלו התנהגתי כך ובטוחה שאעשה הכל אבל הכל כדי
שזה לא יקרה שוב כי מאסטר כמוהו לא אמצא וגם לא רוצה לחפש אחר ורוצה שיהיה גאה בי.
בחרתי לפרסם את בושתי החוצה כתור עונש שבחרתי לעצמי כי זה מגיע לי.

ולך מאסטר שלי
מבקשת גם פה בפני כולם את סליחתך
מבטיחה שלא אחזור על זה כי אעשה הכל שזה לא יקרה
והמון המון תודה על הצ'אנס הנוסף שהענקת לי