היום התחיל עם הציפייה למסר ממך שאומר לי בוקר טוב שפחה שלי
אך זה לא הגיע והתבאסתי ומחשבה כי מה אתה לא חושב עלי הופיעה אך הרי יודעת שזה לא נכון אז למה המחשבה הזו צצה? שוב הרצון לתשומת לב בלתי פוסקת?
אז החלטתי שלא אתן לזה לגרור אותי לפינות רעות וחולות ופשוט רק נזכרתי לי בהודעה
ןבמה שהיה וכבר התחלתי לשמוח.
הגעתי לעבודה הייתי קצת עסוקה אז זה עזר ואז כשהיה לי זמן פנוי כי חיכיתי למחליפה
התחיל שוב הגעגוע וחוסר שקט וציפייה ושמחה שאני הולכת לדבר איתך.
ואכן דיברנו וזה מילא אותי בשמחה וכוח אך כשהפסקת את השיחה לכמה שניות נעצרה
לי הנשימה אך שוב הזכרתי לעצמי למה בעצם הגעתי לזה שתקצה לי את הזמן לשיחות
אז קיבלתי בהבנה ואהבה וניתקתי לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי שלא אתן לעצמי
ליפול ואז התרכזתי בקולך ובדברייך ובכיף של השיחה ושוב החיוך חזר לו אך נשארתי עם
געגוע אבל געגוע כיפי.
הייתי עסוקה עם המחליפה לשמחתי הרבה כי זה העסיק אותי והיה לי פחות זמן לחשוב
אך ככל שהזמן עבר והצהריים הגיע התחיל שוב הרצון להרים טלפון והיה קשה להסיט את
המחשבות.שוב עסוקה והתקשרתי לא הרבה לפני שהלכתי הביתה וכל כך שמחתי לדבר איתך
סיפרתי לך קצת על מה שקורה לי ואתה דיברת וחיזקת והחמאת והכוח חזר אלי שוב וכשאמרת
על סשן נעצרה לי הנשימה וישר התחרמנתי לי ונזכרתי שוב במה שהיה והרמת חרמון תפסה
תאוצה לה ואוחחחחחחחחח איזו תחושה מדהימה לה.
וישר עלה במחשבתי סיטואציה שאני קשורה ולא יכולה לזוז ואז סופגת כאב ואז ידייך שמלטפות
כל כך לאט ובצורה כמו שאתה יודע לנגן עלי ולהטריף אותי איתו ורואה כבר איך אני כבר מתחננת בפניך שדי כי לא יכולה יותר ואתה מחליט להמשיך ואין לי מושג איך אצליח להתמודד עם העוצמות שאתה גורם לי. אוח הדמיון מתחיל ורמת החרמון עוד מעט תציף ולא ביקשתי אישור לאונן אז אסור וזה רק משגע אותי ואני במקום לא לחשוב עוד מוסיפה למה שכבר יש אני ממש מזוכיסטית כנראה.
ועכשיו שאני בבית ויש כל כך הרבה זמן מה אתחיל להשתגע בטוח.
חושבת מה זה רק ההתחלה והיום כבר התחיל להיות קצת קשה מה יהיה כי הרי זה ימשיך כך עד מתי שתחליט אחרת וכן יודעת שככל שהזמן יעבור כל יום נוסף יהיה קשה יותר אך אתמודד עם זה ואתמקד בחשוב ובלמה זה קרה ואעסיק את עצמי בדברים אחרים כדי לא להישבר ולא להתפרץ כשיהיה קשה.
מרגישה כי מתחילה להבנות לה סערה של כל כך הרבה רגשות יחד ואפילו מנוגדות באותו הזמן יחד כמו שמחה,תסכול,ציפייה,תקווה,פחד,אושר,אהבה וחוסר שקט אוףףףףףףףף איזה בלגן וזו רק התחלת המסע.
אך מזכירה לעצמי את החוזה הרשמי בינינו ומזכיר לי בעצם את הסיבה שהביאה אותי לכך כי שכחתי את הזהות שלי ועקב כך גם הגעתי להתנהגות ממש לא יפה ואכן מוזר אך כמו תמיד צדקת והחוזה בהחלט עוזר לי להפנים את הדברים.
סביר להניח שעכשיו שאני בבית ועוד שישי שבת יהיה לי הרבה זמן לחשוב על כל מיני דברים
האמת שמזמן לא התרכזתי בלעבוד עם עצמי על דברים שקשורים לעצמי ושמחה שהתהליך שאתה גורם לי לחזור להתעסק בדברים שזנחתי.
איך תמיד אומרת בכל דבר רע יש את החלק הטוב והחוכמה לראות את הטוב ולנצל את המצב לטובה וזה מה שמתכוונת לעשות.
לפני 16 שנים. 4 בספטמבר 2008 בשעה 16:28