יומן מסע

התחיל ביום שמח ודברים טובים ועכשיו נעשה קצת עצוב כי יצא לי לדבר עם
שתי נשים בנפרד אשר סיפרו לי דברים כואבים הקשורים ליקירהם ועל חיים או ....
זה הזכיר לי את החוויה הקשה שלי עם הקומה והמוות של אימי ז"ל.
חייתי הרבה שנים באי ידיעה מתי הבשורה תבוא כי כבר חיה יותר בזכות קוצב הלב שלה ולא בגלל הלב. עד שמצבה הדרדר והיה צריך בניסיון להקל על נשימתה וחייה ולהחליף לקוצב יותר טוב.
שבוע לפני נכנסתי לחוסר שקט נוראי ועצבנית ותחושה לא טובה. יום לפני נסעתי בערב והייתי אמורה לראות אותה ערב לפני הניתוח. אך בהמשך לתחושות הלא טובות היו סימנים נוספים. שלושה אוטובוסים לא הגיעו והאוטובוס עשרים דקות לפני העיר התפנצר וחיכינו לאוטובוס אחר ולבסוף לא יצא שראיתי אותה ערב קודם. בבוקר הגעתי מוקדם והייתי איתה והיא ידעה את הסיכון אך היתה שלווה.
היא נפרדה מאיתנו בלי הרבה מילים במשפט שאוהבת ובמבט געגוע. הייתי כמו עכבר מורעל ופתאום היתה תנועות בהילות ועגלת החייאה ואני ידעתי שמדובר באימי ולאחר זמן בא רופא להודיע על כך שפיתחה בצקת ריאות והלב לא עבד עשו החייאה הרבה זמן ובעצם לא הספיקו אפילו לגעת בקוצב.
ואז חודש וחצי של סיוט לראות את גופה כאילו מכונה המחוברת למכונות שהחזיקו אותה בחיים.
כמה דיברנו אך דבר לא עזר היו לפעמים כשהייתי מלטפת ומנשקת שהדופק והלחץ דם היה משתולל.
בלילה של לפני (לפני שנתיים וחצי) התפללתי לאל שיגאל אותה מיסוריה ושכל סיבלה יהיה לכפר על מה שבעצם הביא אותה למצב הזה ושש שעות אחרי קיבלתי את הטלפון אשר הודיע על מותה.
סגרתי את הטלפון בכיתי ואמרתי ברוך דיין אמת.
כל התקופה ידעתי שיש לכל דבר סיבה גם אם לא יודעת אותה רק הצטערתי וכאבתי שכך היה צריך להיות.לא מאחלת לאף אחד לעבור דברים כאלה, לכן כאשר שמעתי כל כך מבינה את הכאב.
יודעת ומכירה את הקושי שלהן טוב מידי.
אך למרות הכאב שחוויתי ובגללו ומה ששמעתי רק הזכיר את זה שצריך לחיות בשמחה ואהבה לחיים ולנצל כל רגע ולעשות הכל כדי להיות מאושרים ושלווים ולא לתת לכלום אבל כלום להפיל אותי.
אז בחרתי לי בתוך החוויה הקשה להסתכל על הטוב שיכולה לקחת וזאת התובנה וללכת על פיה.

מאחלת לכל בני/בנות ישראל המון המון בריאות אושר שמחה והרבה אהבה
תלמדו להסתכל על הדברים החשובים באמת