מסוכנת לסביבה

עוד מעט 12 בלילה, והשדה שבי עוד פעם רוצה לצאת, היא רוצה אקשן ואני רוצה שקט, היא רוצה אלכוהול וסמים וזיונים, ואני רוצה שקט שלווה ואהבה אמתית. אנחנו אחד שלם ובמשך כל היום היא נותנת לי להוביל, היא נותנת לי את כל השליטה, אבל איך שמגיע לילה היא מתעוררת ולא רוצה לוותר לי והיא תמיד מנצחת אותי. כנראה שזו אני האמתית שמסתתרת במהלך היום מתחת למסיכה יפה של סוכנת. אף אחד לא מתאר לעצמו איך האישה הזו שקולה ותמיד עם חליפות בלילה יוצאת לרחוב כמו חיי מחפשת אקשן לבושה כמו זונה כי היא מחפשת אקשן ואקשן שלה זה סמים, אלכוהול וסקס.
היום אני אנצח, היום אני לא יוצאת, היום אני נועלת את עצמי בבית וזורקת מפתח מהחלון.
היום אני לא יוצאת
היום אני מנצחת אותה
היום אני מנצחת את עצמי
רק להתחיל
רק היום
אני לא יוצאת .

הדבר הכי מעצבן אחרי מסיבה טובה זה כאב ראש
המוח שלי מיתפוצץ לחתיכות קטנות אני לא מצליחה לחשוב ולא מצליחה ליגרור את עצמי מהמיטה
כל היום אני במיטה כמו איזה זקינה חולה, מרגישה רע, ניזכרת במה שהיה אתמול ושוב פעם בא לי להקיאה על עצמי.
רציתי להיפגש עם איזה מישהו, אבל הוא הלך עם כלבתו, נו שיהיה להם רק טוב. אז ישבתי בבית והיה לי משעמם והחלטתי שאני יוצאת, אז התקשרתי לחברתי וכמובן שיצאנו ושתינו מלא ובאיזה שהו שלב מצאתי את עצמי שוב פעם עם מישהו שאני לא מכירה במיטה, שוב פעם ניגעלת מעצמי ולא יכולה להיות שם יותר, חייבת לברוח לפני שיגיד לי את שמו לפני שאבין מה עשיתי ולא עשיתי שם.
לא רוצה יותר לצאת
לא רוצה לראות גברים, לא בנות
לא רוצה כלום
לא רוצה להיסתכל על עצמי במראה
לא רוצה שוב להרגיש גועל מעצמי
לא רוצה
לא רוצה
לא רוצה

אם אלוהים ישאל אותי מה אני רוצה להיות אענה לו
אני רוצה להיות דמע: לגעת בעור שלך, להחליק על הלחי ולמות על השפתיים ....

פעם לפני הרבה זמן, באתה ולקחתה את מה שלא נתנו לך, לקחת בלי לשאול ועשית כל מה שרצית בלי להתחשב בי, בלי לחשוב עליי כי בת אדם, הייתי חפץ בידייך החזקות ולא יכולתי לעשות עם זה דבר.
הרבה מים זרמו בנהר מאז אבל זה נשאר איתי לכל החיים ובגללך אני היום לא מאמינה לאף אחד, ובגללך היום אני מחפשת דווקא את אלה דומים לך, מפתה אותם לעשות לי את אותם דברים שעשית לי ואחרי הכל אני מתנקמת בהם בצורה הכי מגעילה שיש. הפרדוקס כאן הוא שזה לא משפר לי את ההרגשה האישית שלי זה לא תורם לי לכלום אז למה? למה אני עדיין עושה את זה? למה גם כשמישהו תמים ומתוק נכנס לחיי אני מוציא ממנו את הרוע שבו ואחרי זה עוד כועסת עליו? אולי כאן בעולם הזה איפה שהחוקים תמיד ברורים אוכל סוף סוף למצוא מישהו שלא ייתן לי לשחק ברגשות שלו, אולי אמצא מישהו שיכול לרסן אותי ועדיין עם כל הכוחות שלכם אתם חלשים ממני בהרבה ואני לא רוצה לפגוע יותר.

הענקת לי כנפיים
כנפיים מנייר
אמרת לי
שיכולה לעוף
הענקת לי כנפיים
אבל מהלחות
הם לא נתנו לי
ניסיתי כמה שיותר גבוהה
צנחתי
ואתה צחקת
כי כל דבר על הכנפיים
ידעת כבר מזמן
צנחתי
וסוף שלי קרב
יכולת להציל אותי
יכולת ... לא רצית ...

למרות הכל עדיין מיתגעגעת ... לצחוק המרושע .. ולקרירות שלך ...