פעם לפני הרבה זמן, באתה ולקחתה את מה שלא נתנו לך, לקחת בלי לשאול ועשית כל מה שרצית בלי להתחשב בי, בלי לחשוב עליי כי בת אדם, הייתי חפץ בידייך החזקות ולא יכולתי לעשות עם זה דבר.
הרבה מים זרמו בנהר מאז אבל זה נשאר איתי לכל החיים ובגללך אני היום לא מאמינה לאף אחד, ובגללך היום אני מחפשת דווקא את אלה דומים לך, מפתה אותם לעשות לי את אותם דברים שעשית לי ואחרי הכל אני מתנקמת בהם בצורה הכי מגעילה שיש. הפרדוקס כאן הוא שזה לא משפר לי את ההרגשה האישית שלי זה לא תורם לי לכלום אז למה? למה אני עדיין עושה את זה? למה גם כשמישהו תמים ומתוק נכנס לחיי אני מוציא ממנו את הרוע שבו ואחרי זה עוד כועסת עליו? אולי כאן בעולם הזה איפה שהחוקים תמיד ברורים אוכל סוף סוף למצוא מישהו שלא ייתן לי לשחק ברגשות שלו, אולי אמצא מישהו שיכול לרסן אותי ועדיין עם כל הכוחות שלכם אתם חלשים ממני בהרבה ואני לא רוצה לפגוע יותר.
לפני 16 שנים. 16 ביולי 2007 בשעה 15:48