אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ריקוד אחרון

לפני 21 שנים. 14 בדצמבר 2003 בשעה 17:34

ניפגשנו במסבאה בצהרי היום, האור עוד חדר דרך הזכוכית עד מרכז המקום. הוא ישב באחד השולחנות, צבע שיער ראשו נראה מאפיר ומדובלל. איש מעניין הוא, לכל הדעות. ניגשתי אליו והוא העביר את עיניו מהקיר שהיה לפניו- לעברי, ופתאום עיניו חייכו,
"שלום לך עלמה צעירה, מה שלומך?"
לחצתי את ידו הגדולה והתישבתי על ידו, סיפרתי לו על מעלליי האחרונים והוא היה קשוב ומלא סקרנות,
"את בטח מבינה את המצב כמות שהוא".
הוא סיפר לי על הרכישה האחרונה שלו וכמה שהיה רוצה לצאת להגשים את חלומו. הוא הרגיש כי טיול מסמן לו את ייעודו- "אני אסתדר", חתם את דבריו.
התבוננתי בו בהשתאות, הזמנתי משקה צונן. הוא נראה מודאג.
"את יודעת..." הוא נקטע, התרווח בכיסאו,
"שמעי, בני סיפר לי אתמול איך פגש אותך אז במועדון..."
כן, בטח- המועדון.איך יכלתי לשכוח, זה היה ערב מסעיר, מלא תשוקה ומעורר חשק.


הוא ישב עם חבריו על הבר המועצב, ספר את מספר הכוסות הריקות והבקבוקים שניצבו על השולחן, הם הרבו לצחוק והם דיברו בינהם , הוא סבב אל פנים המועדון והבחין בה -רוקדת, ומתנוענעת לקולות הבוקעים מהרמקולים.היא היתה אחת בתוך הקהל הזה. כשנכנס אל מבין שורות ההמון ניסה למקם את הימצאותה לפי זכרונו וחישוביו בהתאם לעמודים הניצבים לאורך החלל המואר תאורה רכה. היא היתה באותו הרגע הכל בשבילו, וכמו שתפסה את מבטו, כעת היא עשתה זאת פעם נוספת. חצאיתה המנצנצת ושולי הבד המונח על ירכיה ונעלי עקב לפי מיטב מסורת העיצוב האיטלקי נראו לו מושכים מכל מה שיכל לשער בנפשו. עיניה המשורטטות קו שחור חמקו ממבט עיניו השואל -מי את---
>"היי" היא חייכה אליו בהנאה.
נצמדתי אליו והוא חש מגורה מאוד עצם נוכחותי.
"היי, איך קוראים לך?" כיוון את דבריו אלי וחייך. זזתי אל מאחוריו ומיששתי את ישבנו, בדקתי את הביצים שלו דרך הג'ינס.
"את הריקוד הזה נסיים אבל לא פה"

"אתם זוג מקסים, לכל הדעות."
היה נחמד לשמוע זאת ממנו.הוא גילה חום ושיתף אותי במחשבותיו אודותינו.עד שהגיעה השעה שהייתי צריכה ללכת משם. נפרדתי ממנו בנשיקה והבטחתי לו שנתראה יחד בקרוב.

לחן מוכר התנגן במכשיר הסטריאו,הוא עשה בדיוק כפי שציוויתי לו לעשות. הוא היה על הריצפה הקרה באמצע הלילה כשנעצתי את עקבי על חזהו השברירי, חושיו היו מעורפלים והוא הסתכל אליי אך לא קלט.
>"אתה מאושר?"
לא, החושים שלו בילבלו אותו לגמרי, כשהתעורר הוא מצא מכתב שרשמתי עליו את מספר הטלפון שלו: "זה הטלפון שלך. אנחנו עוד ניפגש".



להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י