ריקוד אחרון

התפרצתי לחדר כאילו עמדתי להסתער על המערכה, רק ששבר סדק את רוחי.
וכשהלב סוער והרגשות מנדנדות את הראש לא תועיל שום נוחות או חמימות ויופי לא יוכל למטרד שמכרסם לו בפנים.
התישבתי על המיטה, עיניי מעט נפוחות וידיים שמחזיקות את ראשי שמבולבל ככל הנראה ממה שהרגשתי.
הלוואי ולא הייתי מרגישה כך...
לפתע החדר החשיך ועלטה שאני קוראת לה האור השחור השתררה בחדר.
האם אני לבד?
האם מישהו נמצא כאן, מלבדי?
מוחי רקם לנגד עיניי מראה מתעתע. טבעות אש הקיפו אותי והייתי מהופנטת למראה הלוהט ולאנרגיה שהקיפה אותי וליוותה את תנודות הצניחה של ההתרסקות הנפשית שלי.
לפתע, הגיחה יד לעברי וליטפה את עורי, צרבה ועוררה את ישותי.מחתה כבהרף עין את כאביי העמוקים שקרצו כעת מבעד לעיניי. הזמן שלי לצאת איתה.
הדמות והאש נעלמו כלא היו, והסתובבתי לראות את הגבר שעמד ופרש את זרועותיו לרוחב. רזה ושיער ארוך לו. עיגולים שחורים עיטרו את עיניו ציפורניו צבועות שחור.
האם את צריכה ממני משהו? שאל והיטה את ראשו קלות.
קרבתי אליו...
אני לא רציתי להיות כאן...-הסברתי- גם לא רציתי שזה יהיה כך אבל.... אני אוהבת אותך..-אמרתי בנימה מתרפסת יותר-
שריקה חלפה בראשי וצרמה באוזניי. קיבלתי צמרמורת והבנתי שהוא נמוג אל העבר והשיב אותי להכרתי מתוכי.