אוהב שאת נכנעת

צהריי היום, שמש לוהטת.

עשרות אנשים שנגעת בהם.

בכי מתערבב עם זכרונות ישנים.

חברים מהעבר שמופיעים פתאום, בוגרים יותר.

מסע קצר, ואתה מוביל בראש.

רגבים מושלכים, מכסים, ממלאים, נערמים...

קשה להאמין שעברה שנה.

ההשפעה שהיתה לך עליי, על כולנו, לא תתפוגג לעולם במהרה.

הדרכים שבחרתי ללכת בהן, הסכנות שחיפשתי,

השדים שגירשתי - ואלו שעדיין כאן,

הריחוק של השנים האחרונות, השאיפות, הרצונות והצרכים שלי,

כולם נושאים את חותמך.

לטוב ולרע...

יכול להיות שהצורך שלי בשליטה מתחיל משם;

מהמקום שלא מסוגל להתמודד עם חוסר ודאות, ששונא הפתעות,

שלא מסתדר עם מסגרות - אני זה שצריך לקבוע את החוקים.

אני חייב להבין ולדעת הכל, לפרק כל דבר לגורמים.

והצורך הזה מסופק רק אחרי שאני לומד איך המנגנון עובד.

פעם היתה דרך אחת לעשות כל דבר - הדרך שלו.

היום זו הדרך שלי.