בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

סיפור שהיה.
נפגשה איתו בקפה החיפני. עיניו בחנו לעומקה את עיניה. שקעו, חדרו ולמדו.
שדיה החצופים בחולצת הסאטן שלבשה לכבודו, פטמותיה הזקורות. לא עניינו אותו. גווה החטוב בחצאית מיני שחורה, לא ריגש אותו במיוחד. רגליה הארוכות שרושתו בגרבוני רשת דקיקה, לא הסיטו מעיניה את מבטו.
כן. היא משכה תשומת לב . היא ידעה. תמיד היתה יפה בלי להתאמץ.
בקפה הגברים ריצדו מבט. המלצר התאמץ יתר על המידה להגיע לשולחן.
23 שנות חייה לימדו אותה פירוש המבטים והתלהמות עיניי הגברים.
הגבר מולה, לא התלהב. לא ניצת. הוא לא היה אדיש לה. רק לא ניצת לסקסאפיל ששידרה. אולי זה מה שמשך בו אותה? הוא לא טרח לכבודה. היא חשה בכך. הגיע לבוש בג'ינס, טריקו שחורה ו-ווסט בחאקי צבאי. שיער שטני אסוף לזנב סוס, מקריח מעט. גוף חסון. כפות ידיים גדולות. ורגליו נעולות במוקסינים אמתיים. עור תפור קשור בשרוכי עור זהים. ללא סוליה וללא דוגמאות על העור החלק. היה בו מין כוח עצור. מן תחושת פנתר מסורבל בכוונה תחילה. כזה שלא מעוניין לשדר איום. היא סיפרה לו על האני מאמין שלה. גבולותיה ומה היא רוצה בBDSM.
הקשיב לה בסובלנות לא אישר דבר. רק הנהן בראשו והקשיב. הקפה הגיע ונגמר. העוגה היתה מדהימה. היא הציתה סיגריה. הוא הביט בה בשקט. ביקש ממנה את הסיגריה וכיבה אותה בזריזות. אז הוציא שקית טבק קטנה. שלך נייר וגלגל בזריזות סיגריה. נשם עמוק את העשן ושחרר אותו לבנבן כחלחל אל חלל האוויר.
רצתה לקום וללכת. הוא הניח על ידה את כף ידו והרגיע אותה בתקיפות רגועה. חיוך מרצד בזווית פיו. "אני רוצה אותך לניסיון" אמר "לשבוע בלבד. בתום השבוע? תוכלי לקום וללכת. לא עכשיו". "אני רוצה סיגריה, ואתה מכבה?", ספק שאלה ספק זעמה. "עכשיו כשביקשת, בבקשה" ענה לה בשלווה, והוסיף: אם כי זה לא יהיה מנומס לעשן לידי. אבל.. ביקשת? הפעם מותר לך". ידו עדין לפתה בתקיפות את זרועה. מצמיתה אותה למקומה. עיניו חייכו אליה והיא התרצתה. ידה נשלחה אל קופסת הסיגריות שלה. ואז הרפתה. וויתרה על העישון. "תודה" אמרה לה ועיניו חייכו אליה שוב. "אני רעב" אמר לה. בואי נאכל, סימן בידיו למלצר. המלצר פינה את השולחן. עיניו מציצות בכל רגע ניתן למחשוף החולצה . היא נשענה מעט לאחור, מאפשרת לו להבין כי שדיה אינם ארוזים בחזייה. המלצר התלהם. הוא לעומת זאת נותר ללא הגבה. לשולחן הוגשו שני תפריטים. "תודה", הוא פנה למלצר. תפריט אחד יספיק. "אני מייד אזמין". "חוצפה", היא חישבה לקפוץ מעורה. אבל ידו שוב הונחה על זרועה בשתיקה. "הפעם אני אזמין עבור שנינו, זה יהיה לטעמך", "מניין לך? אם תזמין ולא ימצא חן בעיניי, אני זורקת הכול ואזמין לי שוב". "אם", הנהן בראשו בחיוב. "אם". הוא הזמין לשניהם מנת בשר עם תוספות, וסלט ירקות ערבי . לכך הוא ביקש לצרף בקבוק יין מסוג מסוים. "זה יין מאוד יקר", אמר המלצר. הוא שתק ונופף את המלצר ביד פשוטה. שניהם שתקו. במשך חמש או עשר דקות. משום מה? השתיקה נעמה לה. זאת לא היתה שתיקת מבוכה, זו היתה שתיקה אינטימית, מקרבת. המזון הוגש. הוא היה טעים. אבל היא החליטה כי הזמן להעמידו על מקומו. "לא", פסקה. "תקרא למלצר, אני רוצה משהו אחר". הוא הביט בה בשקט, מזג לה יין לכוס. וסימן למלצר להגיע. "תיקח בבקשה את המנה שלה", "לא טעים לגברת?", "טעים מאוד, רק שהיא מעדיפה כרגע לא לאכול", "תביא לי תפריט", "לא, אין צורך" הוא סימן למלצר בקור. היא תוותר על המנה הזו. אולי אח"כ. ושוב נפנף את המלצר הנבוך מהשולחן.
היא שתקה בזעמה. לא יודעת מה עליה קודם לעשות. להעיף לו את המפית בפנים וללכת, או לקרא למלצר ולהזמין. הוא לעס במנוחה, בלע את האוכל, קינח במעט יין ואמר לה: "את יכולה להזמין כשאני אסיים. אז אלך ואשאירך לסיים מה שתזמני. בכל מקרה אשלם זאת מראש". "לא צריך" פלטה בכעס, "אני הולכת. בתיאבון". זרועו שוב הצמיתה את ידה לשולחן, "הקשיבי" אמר בקול שקט, קר ועמוק, תחליטי אם את מפונקת, או שאת ליידי". שנינו כאן מאותו המקום. מבטו ננעץ בה קר, קשה, תקיף וכחול. ידו התהדקה סביב זרועה. היא ידעה שכבר יוותר בה סימן כחול. היא נאנקה בכאב ואז החליטה לזרום. משהו הרגיע אותה. ריתק אותה למקומה. אולי זה זרם האדנות שזרם ממנו אליה דרך ידו.
הוא המשיך לאכול. בורר לו לאיטו את מנת המזון, הסלט ולוגם מעט יין. תחושת הרעב אחזה בה. "אני רוצה להזמין", אמרה לו. הוא נופף למלצר שהגיע מיד. "השלכתם את האוכל של הגברת?". כן אדוני. אני חושב שכן. "תזמין בבקשה מהמטבח את אותה המנה ומסור לטבח את ברכותיי. הצלי נהדר." היא לא העיזה לומר דבר. מנה חדשה הוגשה לשולחן. היא הסתערה עליה ברעב. האוכל היה פשוט טעים. היין התאים. ושוב שררה השתיקה. היא סיימה לאכול. תחושת השובע סחררה את ראשה עם אדי היין הטוב. "אני מעשנת עכשיו", ספק אמרה לו ספק שאלה. הוא לא הגיב. ידה נעצרה. "אני יכולה לעשן?", הוא חייך. "בבקשה". והושיט לה מצית בוער להצית את הסיגריה שלה. "תודה אדוני", חייכה אליו וידעה. יש לה אדון.