כשהגעתי לכאן, גירשתי את כל החתולים. אני לא סובל חתולים. לא מתעלל בהם, אבל לא סובל אותם.
החלטתי להשאיר אחת קטנה כחושה ומזת רעב. בחוץ כמובן. הרעיון לנדיבות? תתפוס עכברים וכו'.
יום יום קיבלה חלב, גבינה ועוד.. לעיתים קוטג' ולעיתים שימורי חתולים.
במשך הזמן הנבלה התפתחה יפה. תפסה גוף זנב ותחת.
ואז הגיעו ימי המחזרים. והנבלה? מזדיינת חופשי. אני נותן לה אוכל וכו. היא מזדיינת חופשי.
ואת העכברים? אני נאלץ לתפוס לבד.
לפני ימספר ימים, יצאתי ותפסתי את הזונה על חם. האדון שזיין אותה הביט בי במבט של: אח שלי, תן לזיין ואל תפריע. היא? היתה עסוקה בלקבל זין.
ברור שהעפתי את המניאק לחפש מי שינענע אותו. אבל הזונה הבינה תפרינציפ.
הבוקר היא נעלמה. הלכה לחטוף זין בחצרות זרות.
בצהריים הגיע התחככה בחלון ויללה מיאוווו מיאוו.. בשפתנו: אבא'לה, אני רעבה תוציא אוכל.
הסתכלתי עליה ואמרתי: איפה היית זונה? היא הביטה בי . ברור שהבינה. ראיתי לה בעיניים, ופלטה בתגובה: מיאווווווו, כאילו: שתוק ותביא אוכל. מה זה איפה הייתי, כאילו שאתה לא יודע. אמרתי לה: זהו זה. אין אוכל, לכי לחפש עכברים.
שרמוטה.
לפני 16 שנים. 10 בינואר 2008 בשעה 15:26
