בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

להניח במרכז החצר קוביית זכוכית גדולה (דבל גלייד - זכוכית כפולה עם אויר אטום בין שכבה לשכבה).
לכוון את הפרוז'קטורים הגדולים מסביבה ומעליה.
להציב צלב במרכז הקוביה.
להניח שטיח חימום על הריצפה.
לכוון טרמוסטט ל20 מעלות. בתוך הקוביה.
להזמין את הכלבה.
לקשור את עיניה לפני הכניסה לחצר.
לעצור את הרכב סמוך לפתח הקוביה.
להכניסה פנימה.
להפשיטה.
לקשרה.
לעקדה אל הצלב.
ללא מילה.
להרכיב על אזנה את הבלוטוס.
להסיר את כיסוי העיניים.
לצאת בחשיכה.
לסגור את דלת הזכוכית.
להותירה בחושך.
לתת לה עשר דקות להתרגל לחושך.
להציף את סביבותיה באור. לא את הכלוב.
מסביבה ומעליה.
היא מוצאת את עצמה בלב תופת ברקים, רעמים ומטחי מיים שפוגעים לא פוגעים.

זה מה שנקרא: ללכת עם להרגיש בלי.

אני עובד על זה.
כלוב הזכוכית בבניה.
סערות קשות עוד יגיעו...

יהיה מעניין.