בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

הסקרנות? היא זו שהרגה את החתול..
היות ורבות פנו אלי והסתקרנו לדעת איך נגמרה השבת ההיא.

ובכן..

לקראת הצהריים התעוררתי.
היא כבר היתה ערה.
שכבה בשקט על המיזרון שליד המיטה.
"חיכיתי שתקום", אמרה בשקט.
התיישבתי, נאנחתי והבטתי בה בשאלה.
"נו, חכיתי שתקום" אמרה, "עכשיו שחרר אותי מהשרשרת. אני מוכרחה להשתין".
אחזתי בפניה ברכות והנפתי את ידי. היא הגישה אנסטקטיבית את לחיה לליטוף. חיוך קל על שפתיה.
הסטירה הטיחה את ראשה לאחור. לפני שהתעשתה הגיעה השניה והשלישית. בעשר הפסקתי.
בעצבים היא צרחה: "השתגעת?, מה עשיתי?".
ידי התרוממה והיא מייד השתתקה.
"אסביר לך בסבלנות" אמרתי לה, "אני לא חבר לעט שלך, לא חבר ליחידה, לא המאהב ולא בן זוגך. אני אדון לגבייך ואת לגבי, כלבה מתחילה. אני לא מעוניין כרגע להיות אדונך, כך שלי תפני כאדון. מובן? לא אדוני, אלא אדון. כמה פשוט לא?".
"פחחחח" היא פתחה את פיה לומר משהו.
עשר סטירוות נוספות סדרו את העניין.
ואז היא התעשתה.
"אדון, אני חייבת לשירותים".
שחררתי אותה ולקחתי למקלחת.
הושבתי אותה על ריצפת המקלחת.
"אדון, אני מוכרחה להשתין", אמרה והתכוונה לקום לעבר האסלה.
"תשתיני כאן בישיבה על הריצפה"
"אני אשתין על עצמי"
"בדיוק".
"אבל"..
היד התרוממה מעט והיא השתתקה.
פניה התכרכרמו והיא בכתה בשקט.
בכתה והשתינה.

אקצר...
בערב?
נישקה אותי ולפני שעלתה לרכבה, אמרה: "היה לי יומולדת מדהים. אולי תהיה אדוני?".
הבטתי בפניה, נישקתי את הסימן הכחול שם ונתתי לה מתנה. את השוט שהפליא לחרוץ את ישבניה ושדיה כמעט עד צילוק.

אחרי כן, יצאתי לפאב אירי.
הגינס היה מעולה.
גם הלהקה.