בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

הגיעו שתיהן. צילי (צבוטותי) וגילי (בעוטותי).
צילי נקשרה לצלב ומצבטי תנין קשות הונחו על פטמותיה ודגדגנה.
גילי הוכנסה לסד שהעמידה כפופה עם ידיים פשוקות לצדדים.

הגמד (190ס"מ), החל להצליף. 10 לזו על שדיה ו10 לזו על עכוזה. יש כאן שיווין. שווה בשווה ובאותו הקצב.
ב40 גילי החלה לרעוד הסימנים הכחולים שחורים עטרו את ישבה.
ב50 צילי הפסיקה נסות להתפתל.
ב75 הצלפות הגמד כבר הזיע ממאמץ וקיבל הוראה לנוח.

גילי נקשרה על גבה לחמור. שרועה עלי ורגליה פשוקות.
צילי עליה כשישבנה כלפי על .
הפאקינג משין החלה לעבוד באיטיות. כשהגמד מכוון פעם לכוס הנוזל של זו ופעם לפי הטבעת של זו.
זה לא פשוט. לשלוף בתנועה את הדלדו ולכוון לחור הבא.

הגמד היה מרוכז.
מיומן.

גילי התחננה לאפשר לה לגמור.
צילי עוד התענגה.

השיוויוניות נצחה.
כשצילי תתחנן לגמור?
נאשר לצילי.

בסופו של יום?
שתיהן גמרו.

תמיד אמרתי שאני שולט נאור.
כזה שדוגל בשוויון הזדמנויות.

הגמד ביקש רשות לגמור.
הוא? נענה בשלילה.
אני לא גמרתי.. גם הוא לא.


בדרך החוצה לרכב של צילי, שמעתי את שתיהן מצחקקות. צילי תהתה מה תאמר לבעלה על ישבנה וירכיה המכוסים בכחול שחור ואדום..
גילי הציעה לה לביים נפילה על.. גדר תייל לייד ביתה.
צילי צחקה ואמרה לה שהן תספרנה בבית ששתיהן מעדו על אותה גדר.
זו על ישבנה וזו על חזה.

שוויוניות עד הסוף..
ואני לא נאור ומתחשב?
מי אמר את זה?