בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

דיברנו במסן.
העלתה תמונה שלה עם בעלה.
האמת? נראית מיליון דולר. בשנות העשרים המאוחרות. רגליים ארוכות. שדיים יפות. פנים יפות. שחורדינית, אבל בטעם. גוף של אישה שהריונה רק הייטיב עמה אחרי כן. בקיצור? כוסית.
הבעיה? שזה כל מה שיש והיה לה להציע. על היתר? הציבה לה חומות ועליהן שומרים.
נו? שאלה. אני כוסית? "נחמדה" השבתי. רק נחמדה? נפגעה. זה מעליב.
"לזיין כוסיות, זו לא הבעיה שלי" השבתי והוספתי שאני לא מתפאר, אלא כאלו יש לי בסביבה שלי ובלי מאמץ מיותר.
אז? היא שאלה.
"תני לי את ליבך. נפשך. היתר? יגיע מאליו".
אני לא רוצה להחשף. אני רוצה שיכרכרו סביבי ואם אתה תרצה אותי ככלבה? תשקיע.
"כשארד לעומקך, אענה אם ארצה בך" עניתי והוספתי שהפנים מדליק אותי יותר מהחוץ. החוץ נעים לעיין בזיון. הפנים מחזיק מעמד ככלבה רצינית.

שתקה

טוב, אמרה לי. ניפרד כאן.
אני לא סתם נחמדה.
"טוב" עניתי "כשתרצי אדון ולא סתם זיון, ספרי לי ".


שתקה

ושתקה

ושתקה

ואז אמרה: האמת? נמאס לי מהחיצוניות. אני רוצה מישהו שירצה בי ולא רק בחיצוניותי.

"עכשיו כלבה, בואי נדבר" חייכתי.