בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

קינה

בבוקר הוא חטף שבץ. אללה ירחמו המסכון.
איך, איך הלך ולא אמר שלום. איך.
איך הלך ולא ידענו, איך.
איך הלך ולא נתן לנו זמן להכין לו יורש. איך
כולנו המורגלים בחומו, אותו שפך עלינו ברוחב לב,
הותירנו, מרעידין ומבישין במערומינו. איך, איך.
פתאום נשנק והלך.
נשנק וסגר עניין עם העולם הזה.
אחחחח, יה ראב, יה ראב.
הלך ולא אמר אפילו שלום.

דווקא היה בסדר איתי, בשנתיים האחרונות.
ועכשיו, בלי להתלונן יותר מידי, הלך. בבת אחת הלך.
אוח, יה ראב יה ראב.

איך, איך הלך ולא אמר שהוא חולה, איך.
משך בגבורה עד הרגע האחרון.
נתן בנדיבות כל טיפת חום שהיתה בו.
לעולם לא ביקש תמורה.
חוץ, מלהציץ לנו כשאנו עירומים.
אבל התרגלנו להיות עירומים לפניו.

ככה הלך. פשוט נגמר והלך.
ואנחנו נותרנו רועדים מקור.
ככה.
עם הסבון ביד.
הלך הבויילר.


------------------------------------------------
כמו פעם

עד הערב, סבלנו בשקט את פטירתו הפתאומית.
ואז, השפית, זו שזכתה בתחרות הבוליון.
החליטה לעשות מעשה.
"נעשה כמו פעם,אדוני".
הציעה ואני זקפתי גבה.
רצה לה, מילאה סיר ענק במיים ושפתה בזריזות על הגז.
את הרותחים שפכה לגיגית.
את הגיגית העמידה על הדום במקלחת ומילאה בקרים להשוואת טמפרטורות.
ואז, עם פינג'ן הקפה יצקה עלי מיים חמים, נעימים.
ממש כמו פעם.
מה שהביא לי את החשק לרכוש מייד אמבט מתוך הסרט הטוב הרע והמכוער.
בדיוק את זה שאלי וולך התרחץ בו לפני שאמר: איף יו וונט טו שוט? שוט. דונט טוק.
ולקחת נשלטת או שתיים שיגיעו עם הסירים מלאי המיים המהבילים, מעלי האדים שישפכו לאמבט וישפשפו את גבי (על סיגרלה נעוצה באותה עת בפי? אני לא סגור בכלל).
אבל?
זה היה לגמרי לא רע, נראה לי.
התאים לי.
אז נרים כוס יין לחיי החיים החדשים שלי.
אז נרים כוס יין, מתאים לי. נראה לי
כמו פעם...