בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

כשהייתי בקפה הראשון, צילצל הטייס.
"אין הרבה רוח", אמר, "נגמור את הריסוס?".
ממש לא בא לי. אז עניתי לו שיתן לסיים את הקפה.
סיימתי אחרי שעתיים ואז כבר היתה מזרחית חזקה. כשיש רוח. לא מרססים.
צלצלתי: "צ'מע", אמרתי, "עכשיו רוח". "כן" הוא נאנח, "חשבתי לסיים מה שהתחלנו אתמול".
אתמול הגעתי מוקדם. בסביבות שלוש אחה"צ. הטייס רצה לרסס ואני נהגתי בטרקטור בשבילי האבוקדו. שלא תחשבו שזה רע. אתה יושב על ההגה. הטרקטור מפמפם קלות וזוחל לאט. הטייס מאחור עם צינור ריסוס המחובר למיכל. מרסס למוות את צמחיית הבר הגדלה פרא בשבילי מטע האבוקדו. וכשאתה על ההגה. בסבך האבוקדו. כששורות,שורות של עצים מסתירות לך את הסוף. המחשבות זוחלות לאט. וככה, על סיגריה והגה ביד. יש המון זמן למחשבות בניחותא. אז ריססנו אתמול עד רדת החשכה.
אבל היום? לא בא לי.
"טוב", אמר הטייס, אחרי אתנחתא קלה, "אני בא לקפה".
"תבוא", עניתי והלכתי להרתיח את המיים.
הטייס כבר מזמן לא בחיל האוויר. פעם, פעם, הוא היה בצוות חימוש מטוסי האף 18. פעם. פעם היה בריון אמיתי.היום רק בריון שעל קסקט הטייסת הוא לא מוותר לרגע.
גם על מכונית הסוברו שלו יש את סמל הטייסת..
את השיער השופע החליפה קרחת נוצצת.
וימיו כחקלאי, גבו ממנו בעית גב לא קלה.
אבל הניצוץ בעיניים נותר כפי שהיה ואין יום, שהוא לא מציין באיזה סיפור את ימי הטייסת. איך קראו לו לחזור בעת רגילה, כי אי אפשר היה לשחרר ברגי מיכל דלק נתיק שהוא סגר ביד. הוא בא, לחץ ושחרר.איך היו שרים: טיסו, טיסו (שעון שוויצרי), טיסו, טיסו, טיסות לילה ועובדים בטירוף.
וככה הוא בא עם פרוספט ביד וקסקט הטייסת כרגיל על ראשו.
"עזוב קפה", צעק לי כדרכו לדבר, "הולכים למיטה".
"הלווו, התחרפנת, אתה ואני למיטה ועוד בתשע בבוקר?"
"יש מיטה מיוטחדת שעושה מסג'ים. זה בחינם. אנדיאמו, הולכים. שחרר נתיקים (הנה הטייסת) ובא נמריא. בדרך כשנגררתי לרכב, נדחף לידיי הפרוספקט של מיטת הפלא שעושה איזה 5 טיפולים סיניים בעת ועונה אחת וזה בחינם. זה ממריץ את הדם, פותח סתימות, משחרר חוליות וממיס צלוליטוס, ויש עוד כמה הפתעות.
וככה נחטפתי בבוקר שישי למיטת המסאג'ים.
לא רציתי ליפול לבד. אז צלצלתי ליחפן ולקטנה, שיהיו מוכנים להיחטף.
רוטנים ומקללים את מר גורלם הם נדחפו לרכב.
הגענו. זה מול לב המפרץ ליד איזה בר שנראה לי כמו בית זונות לשעות ליל מאחרת.
באולם רחב ידיים המתינו 40 מיטות. 2 מטפלות צעירות בחלוק לבן ומטפל אחד רומני.
קיבלנו הסבר קצר על החברה שמבכרת שתגיע אפילו ל-200 טיפולים, ובלבד שהמיטה תמכור את עצמה.
במיטה יש גלגלת מחוממת ל60- מעלות צלזיוס בצל והיא נעה לאורך עמוד השידרה. מתרוממת בנקודות חיבור החוליות ובאזורי אקופנטורה ולוחצת כהוגן.
על בטנך או חזך מונח מלבן דמוי קרטון ביצים הפוך, כשעליו מחוברות נורות לבנות ואדומות שמשדרות לך גם חום ב-60 מעלות בצל פלוס גלי אנפרא אדום.
כולם שתו מיים לפני הטיפול שמייבש את הגוף, ככה מסתבר, ונשכבו.
אני החלטתי להיות המטפל. הפעלתי להם את המיטות, תפסתי כיסא וישבתי מולם.
המיטות נכנסו לעבודה. הגלגלת החלה לעבוד. ההתחלה היא בבסיס הגב. איזור חוליות ארבע וחמש. והיא לוחצת חזק. ממש חזק ולאט.
כולם, אבל כולם נאנקו בכאב ואני התחלתי להנות מהסשן.
לקטנה העברתי את האנפרא לאזור שיפולי הבטן.
לטייס הנחתי באזור הוואבוס. ליחפן בכיוון הפטמות.
מי שצעק לי: איי זה שורף? לחצתי את הנורות ביתר שאת לכיוון הנכון.
לאט לאט, הם החלו להנות.
הטייס והקטנה? היו כמעט בספייס.
היחפן שיחק אותה אדיש, אבל היה בנירוונה.
הסשן נגמר אחרי 3/4 שעה.
"פרייר", הם אמרו לי. למה לא נשכבת?
לך תסביר להם.

להתראות במיטה הבאה.
מחר נלך לרסס.