הזמן, היום 05,00. הלילה גווע וחושך על פני המיים.
גם בחושך הזה ניתן להבחין בכמויות הענק של הדגים מרעידים, ממתינים בציפיה משהו. אולי לאוכל.
מוש הדייג מחייך אלי מבעד לחליפת המיים הצהובה שלו.
ביד מיומנת הוא זורק רשת.
הדגים מרשרשים את המיים ונפוצים בבהלה. אדוות מיים שחורים מעידות על כך.
מוש מעלה במיומנות את הרשת עם 14 ק"ג מושטים בריאים, מקפצים בגודל בינוני.
כאחראי על מדגה הקיבוץ, הוא יודע בדיוק איפה ומה להוציא.
מהרשת הם מרעידים בפראות לתוך שקית ניילון גדולה, כתומה ועבה.
על השקית כתוב: עיריית ת"א -יפו (בחסות כלבה, עובדת עיריית ת"א).
"יאללה, יה חולה", הוא מאנפף לעברי, "קח ותיהיה לי בריא".
אני מעמיס לבגאז' ומוש זורק לי: "היום אני עסוק. אתה חייב לי ארוחה".
אני מניע ויצא משביל העפר של בריכות הדגים. נוהג ומקלל בליבי את מייקל הנהג, הטייס והיחפן שהחליטו שהיום הם באים לאכול דגים.
מבעד לחלונות הרכב האפופות טל, מתחילה להבציע שמש אפורה, המעידה על יום סגריר. הכיוון: מסעדת לחם ודגים בעכו.
---------------------
הזמן- אתמול, 05:00 יום שבת.
היחפן צילצל: "תזיז תתחת, הולכים לצלול וכבר מאוחר". "אני לא זז מהמיטה", אני משיב לו, "בדיוק עכשיו נכנסתי למיטה". "אז? לא נביא לוקוסים?", "לא, השבוע הם נחים. שבוע הבא נראה להם מאיפה משתין החץ".
היחפן הבין שאני תקיף, שתק וסגר.
ברור שבשקט זה לא עבר. וכך, אח"הצ של שבת התקיימה שיחת ועידה, בה נוכחו המשוחחים לדעת שאין ארוחת דגים מסורתית של מוצ"ש.
"טוב", הם פסקו פה אחד, "סחתין עליך ועל הזיונים, אבל אנחנו לא מוותרים. מחר בערב אצלך. תכין מושטים".
הועידה פסקה את שלה. ואני? אנא באתי?
צלצלתי למוש. איש הדגים של הקיבוץ. מוש לא יכול היה להתפנות אלא היום ב04:30, שאז הוא יוצא למדגה.
"סוחתו הקיבוצניקים הללו", קיללתי ובארבע בבוקר היום, הנעתי ונסעתי אליו.
----------------------------
הזמן - היום. 07:45 מסעדת לחם ודגים.
הפועל של הבעלים, כבר המתין לי. חצי שעה והדגים נקיים, שטופים ומוכנים לנסיעה הביתה.
אז זהו.
הערב דגים על הגריל משוחים בחמאה , שום וזעתר.
ירקות טריים עם גבינת פטה כבשים מלוחה עדין ושמן זית.
10 בקבוקי בירה מילר דראפט.
2 בקבוקי יין אדום מרלו. רמה"ג.
1 עראק זחלוואי, לבנוני אורגינל.
ו- 12 ק"ג דגי מושט.
תשאלו איפה נפלו 2 ק""ג?
נשארו במסעדה תמורת הניקוי.
נ.ב
יהיה גם הרבה אבוקדו חתוך לקוביות.
באחריות הטייס.
הלימונים מהעץ.
לפני 15 שנים. 14 בדצמבר 2008 בשעה 12:12