בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

בצהריים צלצל היחפן.
"איפה?"
"בקריות"
"מה?"
הקפצתי לקטנה קרטונים מצומת ספרים. היא אורזת".
"לאן?"
"סיימתי להיום בדרך לנהריה".
"רעב?"
"ככה".
"תאסוף אותי מצבר. מכין לך לאפה עם שווארמה כבש כמו שאתה אוהב"
"לאן?"
"אליך".
"למה?"
"תפוזים".
"יורד גשם"
"ומה אני? עשוי מסבון?"
אז אספתי.
השווארמה חיכתה לי בשקית + קולה זירו.
הגענו. ירד גשם לסירוגין.
זרקתי בול עץ לאח.
היחפן הלך לפרדס.
לפני זמן, מצאתי שם עץ תפוזים בודד שהצליח לשלוח שורשים לשדרת האבוקדו. משם הוא משך לו מיים חופשי. התוצאה: תפוזי ענק מתוקים להפליא.
עץ בודד אחד.
כשחזר הביא עמו 15 ק"ג תפוזים.
הקפצתי אותו לשירות המוניות.
ופתאום חשבתי לעצמי שהערב לא מתוכנן לי ואני פתאום עם עצמי לבד עם לוז נקי עד מחר.
ישר מזגתי לי מרק עדשים רותח שהקטנה הכינה לי בשישי. הכנתי 4 טוסטים עם שום.
מזגתי וודקה עם מיץ תפוזים סחוט טרי מהעץ ההוא.
ומייד אני נכנס למצב אפרקדן מול האח והטי. וי

כעת, מצידי?
שיגיע המבול.