בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

שלומות לכוווולם

חזרתי.
עם כמה מילים טובות על הנבלה.

היא עושה מה שבא לה.
דוגמית?
החלונות הקדמיים, פתאום? לא עובדים.
בודקים מגעים, בודקים לחצנים, הכל פיקס.
רק מה? החלונות לא זזים.
נכנסת הפקידה הפלוגתית, מחייכת ואומרת, "פתח לי חלון, חם לי".. והחלונות? נפתחים.
"אהה", אני נכנס לגמגום קל, "וואלה הם לא עובדים", אבל החלונות מחליקים מעלה מטה, כמו יצאו אתמול מקו היצור.
"אתה לא חייב לפתוח אצלך", מחייכת הפלוגתית, ומאותו רגע? החלון נהג תקוע על 3/4 ולא זז. לעומת החלון בצד שלה? הוא, עובד שגעון.
לא ניכנס לפרטים מה היה ואיך. אבל היה מה שהיה ואז,
היא יורדת מהרכב. אני מנסה לסגור החלון. אבל, הוא תקוע. לא מגיב.
"בחיאתק", אני קורא לפלוגתית, כנסי שניה לרכב". היא תופסת לי תחת של כוסית על ופולטת: "עד עכשיו שיחקת לי אותה קשוח, פתאום בואי תחזרי למכונית?", אבל היא מתרצה ונכנסת. "בקשי ממני לסגור תחלון שלך", היא לא מבינה, משוכנעת שאני הלום קרב, אבל מחליטה לשת"פ. "מותק, תסגור לי תחלון, הרוח הורסת לי תשיער", היא מחייכת.
אני לוחץ והחלון עולה. "עכשיו תרדי ותגידי שלום יפה", היא כבר משוכנעת שאני חייב ביקור אצל הקב"ן לפני השחרור, אבל יורדת.
מאז? החלון לא עובד. סגור וזהו זה. בצד שלי? על 3/4 סגירה.

נו?
נבלה או לא?


[u]