בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

היום נוכחתי שהנבלה לוקחת את צ'יטי צ'יטי באנג באנג (מי שלא יודע/ת מי היא , זב"שו ), בהליכה מתונה.
וסיפור שהיה, כך היה:
אתמול התעצלתי למלא דלק. נסעתי כל הלילה עד שבבוקר שעון הדלק הראה שבעצם, אני נוסע על האדים שבמיכל. דלק? אין.
"סעמאק אתה והעצלנות שלך", חשבתי לעצמי והכנתי את עצמי להיכנס לתסריט 'נגמר לי הדלק' בכביש היוצא מג'נין לצומת מגידו. זה אומר: 1. היכן אני מחנה: א.מקום גלוי אך מוסתר מספיק. ב. מקום מוסתר אך לא קורץ לשוחטי הרכב. ג. מוסתר אך לא כזה שיעורר חשד של מטומטמי מג"ב שיפוצצו ואז ישאלו של מי זה ברשת האלחוטית. ד. כזה שיאפשר לי להגיע לתחנת דלק ולחזור זריז בלי להזיע יותר מידי. 2. להכין מיכל פלסטיק לדלק. 3. למי להתקשר שיגיע לחלץ ואולי יביא עמו דלק.
פראבלמס, פראבלמס.
דסיג'נס, דסיג'נס.

אבל אז.. ממש אז.. המחוגגגגגג
כן, המחוג של הדלק.
גילה סימני חיות.
הוא קפץ מילימטר ועלה מעלה. נכון, מילימטר אחד שזה אולי עוד 2 ליטר דלק. אבל, במידבר ציה, 2 ליטר דלק זה הההמון.
יש, מלמלתי לעצמי ... חי בכחוס וישו המתוק עם מריים חוגגת על משה רבנו.. ישששש.
נסעתי והמטרים הבודדים הופכים למאות והמאות לקילומטרים, והנבלה? טסה לה בחדווה כאילו? אין מחר.
ואז המחוג צנח מתחת לאפס.. ושוב אני בסרט רע..
טוב, מילמלתי לעצמי, כמה אפשר למצוץ ממנה? וכבר שקלתי לחנות לפני שתתחיל לגמגם ולשאוב לאנג'קטורים את הבררה שבתחתית המיכל.
ואז...
המחוג .. כן.. המחוג קפץ ועלה בשני מילימטר... ישששששששששששששששששש.
והנבלה? כאילו אין מחר. מי? היא מזמזמת לי במנוע חרישי, מי צריך דלק מי? מה אתה דואג. רילקס בייבי. הב א'פאן.
וככה זה חזר על עצמו עד ש.. הגעתי הביתה.
חניתי.
אמרתי לה: בייבי, את גדולה. אין עלייך יה נבלה.
הלכתי לישון.
מחר בדרך לעבודה?
נקנה דלק...
צ'יטי צ'יטי באנג באנג?
פחחחחחחחחחחח
פראיירית ליד הנבלה.