בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

"שב".
הוא משך מעט קדימה וניסה שוב להגיע עם אפו למקום החמים ההוא בין ירכיה.
"שב", והפעם נימת קשיות שורבבה בקולה.
הוא התיישב בעצלתיים, לא ממש.
"שב", כעסה ומשכה בחוזקה את הרצועה, מותחת את קולר החנק שלצווארו.
הפעם הוא הבין כי משך את הגבול יתר על המידה והתיישב בתנוחה המתאימה. ראשו פונה אליה, מביט ניכוחה לעבר שיפולי בטנה.
"אל תזוז", התרתה בו והרפתה את הרצועה, מאפשרת לו לנשום מבלי תחושת המחנק.
אוויר צונן שוב זרם לריאותיו.
חמש דקות או מעט יותר ישב ללא תזוזה.
היא סיימה שיחה בסלולרי והתפנתה אליו.
"בא הנה" קראה ברכות וטפחה קלות על ראשו.
משוחרר מדאגה וכולו גוש של שמחה, חזר במהירות לתנוחה הקודמת, ראשו טמון בין ירכיה.

סשן ואילוף חביב?

זו רק השכנה שלי עם כלב הזאב שלה ליד המכולת.