בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

אז אחרי שבועיים של עבודה ברצף, חזרנו הביתה. הנבלה ואני.
בכניסה לנהריה נזכרנו שאני מת לבירה קרה.
אפ יש משו שאני לא סובל, זה בתי קפה וברים מפוצלחים שמגישים לך בירה בכוס קפואה ומשוכנעים שהם הדבר האוטנטי. תוקעים לך צלחת זיתים מקדימה וחשבון מנופח מאחורה.
אז קפצתי ל"מכולת" של ביניומין. בנימין, איש קשוח, רזה, גבוה, מקריח חלק עם שפם קטן, כבר נושק ל60 . 30 שנה יש לו מכולת בשכונה. "וואלק", הוא מאנפף בשקט, "פעם זו היתה שכונת פשע אמיתית, היום שכונה של עבריינים צעירים".
אצלו המכולת זה כמו בית מרקחת. הכל נמצא בקופסאות הגשה. לכל קופסא יש שם. במעברים תלויות עששיות נפט צבעוניות. עובדות באורגינאל. על הקירות פרסומות משנות ה50 וה-60. "לא טעית זהו ויטה", נננס ננס, אל המטבח נכנס", "יש לה גוף, בקבוק טמפו", ועוד. לפני מס' שנים הוא ביצע הסבה. שילוב, זו המילה הנכונה. איגום אמצעים זו המילה השיווקית. "איגום מה?", הוא פולט ביובש לעברי, אין כאן אגמים, בלבלו לך תמח שם בשטחים"
למה לבחבך לכם תמוח?, בניומין פשוט הוסיף קטע בנוי לפני המכולת. הציב שולחנות, מטבחון קטן, גג רעפים, 13 וינטלטורים שהיו מקולקלים וחבר אסף עבורו. אלו עברו שיפוץ קל, הרגל הוסרה והם נתלו על הקירות. כמעט 2 מאווררים לכל שולחן.
שם הוא מגיש לך בירה.
עד הצהריים המכולת פתוחה. בשתיים נסגרת. בשש חוזר הגבר אחרי מנוחה וקפה בר נפתח. כל הפרודוקטים? ישר מהמכולת.
עכשיו, בנימין גובה 12 שח לבקבוק בירה היננקן.
אבל, וזה האבל הגדול. עם הבירה הקרה, מגיעים צלחת קטנה, חומוס, לאבנה, צ'יפס, קצת לחם שחור פרוס, זיתים תוצרת בית, כרוב אדום במיונז, וצלחת חמוצים. זה? או דה האוז.
שווה 12 שקל? שווה.
פתח לך 2 מאווררים ישר על הראש. דופק לאחד מכה שיפסיק לרעוד ולהתבכיין. וממתין שתסיים הבירה. עכשיו
, אחרי לבאנה וחומוס וזייתים? אתה חייב בקבוק נוסף להוריד איתו את הצ'יפס שהגיע שוחה בשמן.
ורחרי הבירה הזו, אתה חייב נוספת לאזן את הכרוב.
ככה שכל קליינט אוכל אצלו 3 בירות לפחות.
שווה?
שווה.
אז קפצנו לבירה אצל בניומין. במכולת.
על שולןחן אחד ישב השיך מהכפר ההוא. מולו בשתי כיסאות מרוחקים, 2 תושבי הכפר שיש בינים עניין. השיך מושך מהעראק, מלטף את הצנונית שמולו. דוחף חתיכה קטנה לחם עם לבאנה ובסופו של עניין פוסק. השניים קמים ואחרים הבאים בתור.
בשולחן אחר ישב ההוא שיצא לפנסיה מהעירייה. 40 שנה עבד בזבל. עכשיו בפנסיה.
מבינים מי אסף לבניומין את הווינטלטורים?.
בשולחן אחר ישב המדוכה. בקבוק מכבי לפניו. פנים של כיפורים ועיניים של 9 באב.
בשולחן המרוחק ישבה ה"כוסית עם הלב", זו? אין לה לב לראות את הגבר סובל. כמה ג'ובות והיא מנקזת לך את הרעל מהדם.
בצד השני תפסתי שולחן.
צלצלתי לטייס שיגיע.
"כבר בא", הוא פלט בפון. ובאמת לא יותר משעתיים הוא בא.
מה היה?
זה כבר סיפור אחר.