המתנחל, הנו גבר נאה. בן חמישים לערך. לא דתי . מעט מסורתתי. חילוני בעיקר. בשנתיים האחרונות מאז הפינוי (גירוש לדבריו), הגיע עם קבוצת חברים מדוגית וניצן (2 ישובים חילוניים בגוש קטיף), לדור בצפון. הוא ניסה את כוחו בעסק מסויים ונפל. אבל אחד שעמד מול כדורי הרובה בעזה ומול מטענים השכם וערב, לא יפול ברוח. נגמר הכסף? נלך על גזלן, החליט באחד הבקרים. שבועיים אחרי כן, הוא גרר מאחד ישובי הצפון, גזלן נאה עם מקררים ואיבזור מתואם, בילט אין לחצר הישוב. רתם אותו לטרקטור ויצא לחנות יום יום מול בסיס גולני באזור. אבל החיילים של היום זה לא החיילים של פעם. קונים בשיקמית ומביאים עוגות מהבית וכשחסר משו, מצלצלים בסלולרי לאמאלה. בקיצר, חיילים משוקולד.
"נשבר לי מהמקום הזה", אמר לי המתנחל הבוקר, מה עושים?".
- סגור הכל, תרתום את הקרוון לטרקטור וסע אחרי"
"לאן?"
ניווטתי אותו לחוף קסום. חוף שבינתיים הקידמה פסחה מעליו. חוף חצרות יסף (בין בוסתן הגליל לשבי ציון). חוף אמיתי שעוד לא מחובר לבתי קפה, מוסיקת ערסים מזרחית וכאלה.
שם, חנינו מול הים . הגלים הכהים הכו על הסלע. השמש עמדה בזינית לאופק, מכריזה על כוונתה לשקוע בקרוב.
2 דייגים תפסו סרגוסים שבטנם הבריקה בשמש השוקעת, ופרכסו על הקרס שנשלף מהמיים.
"פה?"
-כן.
"אבל אין אנשים"
- הם יבואו, הבטחתי.
"איך"?
- מפה לאוזן. באים לכאן זוגות להתמזמז, רצים כאן הרבה אנשים על החוף. הזונות בלילה ילמדו שיש כאן קפה חם וקונדומים ויש מקום לעבוד. אל דאגה. הם יבואו. ללא פרסום מיותר. רק מהפה אל האוזן. חבר יביא חבר.
אתה תדאג לבירה בזול, בשר על האש בזול, פלאפל טרי וחם ובזול. היתר יגיע מאליו. הם יבואו.
אז נכון לעכשיו, ערב ערב על חוף הים, בואכה השמש השוקעת, מתייצב לו גזלן על חוף חצרות יסף.
אם בא לכם פלאפל טוב, בשר על האש. בירה צוננת מהולה בבריזה מלוחה. אספרסו טוב ומקצועי. מוסיקה של שנות השישים, ומקום שיזכיר לכם מעט את החופים של פעם?
קפצו לבקר.
אם תאמרו לו שלוציפר שלח.
תקבלו הנחה.
כן הנחה.
ואם במקרה אהיה שם עם השוט.
נוציא מכן גם אנחה, אחרי הנחה.
וזו הבטחה.
לפני 15 שנים. 21 באוקטובר 2009 בשעה 16:45
