בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

אתם מגלים תקלה ברכב. התקלה חוזרת ונשנית.
דיי, אתם אומרים לעצמכם, ניכנס למוסכניק ונסיים עם הפרשה.
הנעתם, נסעתם למוסך ובדיוק בכניסה למוסך או בקרוב לה? התקלה נעלמת.
מוכר לא?

ככה משחקת בי הנבלה.
ומעשה שהיה, כך היה.
למבלה יש מן חיישן (סנסור בלעז), שמתריע על בעייה בהזרקת דלק למנוע.
כשהחיישן חש בה, הוא מבצע את הוראות היצרן.
1. מייד מוריד את הטורים במנוע, עובדה שגורמת לנבלה לנסוע באיטיות של צב אחרי ליל שתיה מוטרף עם הארנב.
2. על פני לוח הרכב מרצדת המילה PWOER ולידה מופיע מן ציור של משאבה.
החיישן הזה של הנבלה, השתגע כבר מספר פעמים וזה קורה לי לעיתים קרובות.
ותמיד, תמיד כשזה בסיטואציה הכי לא נוחה בעולם.
ככה זה.
ביום רביעי שעבר זה קרה. הפעם נמאס לי. OK אמרתי לנבלה, "נוסעים למןסך".
הנבלה רק שתקה והמשיכה ללאוט על הכביש במהירות בה שבלול יכול היה להשיגה במאמץ קל.
צלצלתי לסאמר. הוא המוסכניק.
סאמר הוא הערבי האשכנזי הרוסי היחדי שאני מכיר. סיים ללמוד הנדסת מכונות במוסקווה. נישא לרוסיה משגעת. ילד איתה 2 ילדים. נטשה וסאמיר ג'ניור. חזר לארץ ופתח עם אחיו מוסך. סאמר את סאמר. מיימי עבודתו במוסך אשכנזי למד אידיש. ברוסיה כבר שחה ברוסית שוטפת ללא מבטא זר. וכאן במוסך הוא מקלל באידיש. מסביר ברוסית. משוחח עם עובדיו בערבית. והכל בחיוך שמבליט עיניים אפורות צוחקות. הוא חולה על במיה במיץ עגבניות, אבל אשתו מכינה בורשט רוסי לחורף ששווה הפסקה בחיים.
"סאמר דראגוי", אמרתי לו, יש לי בעיה קשה עם החיישן. "תעל יה חביבי (בוא חביבי)" אומר לי החצי רוסי הזה. "ידי סודה (בא לפה)", ונפתור לך את הבעיה.
אז באתי.
קילומטר לפני המוסך, הנבלה פשוט זרמה עם הכביש. החיישן הפסיק להבהב. הנבלה זינקה כמו סוס פראי עצבני לכל מגע של רגלי בדוושת הדלק. הותירה מאחור כל מכונית. תמרנה עצמה בזריזות בין טורי המכוניות. מה זה שדה? כאילו נולדה רק אתמול ולא ב1995.
החלקתי למוסך ללא בעייה. סאמר, הביט בי ואמר: נו, אזוי? איך נידע מה הבעיה כשאין כזו?, תבוא חביבי כשתהיה לך בעיה".
נסעתי משם.
בכניסה לשכם, (בזמן הכי לא נוח אמרנו?), החיישן התחיל להתפרע והנבלה נוסעת לי במהירות השבלול מתחילת הסיפור.
קיללתי.
צרחתי.
הבטחתי לה שריפה בלי קבורה.
איימתי שאני מביא אותה אישית למשחטה בג'ינין.
כלווום.
לא מזיז לה.
ואז הבריק בי הרעיון.
חייגתי לסאמר.
"צ'מע חביבי", אמרתי לו בקול רציני, רם וברור.
."זה קורה שוב. אני מסובב את הרכב ומגיע אליך עכשיו".
"תגיע דבריש", ענה לי סאמר, "תגיע ונבריא אותה טוטאלית".
תאמינו או לא? תוך פחות מעשר שניות?, הנבלה בריאה וזריזה כמו תינוק בן יומו.
טסה לה בעליצות נעורים כאילו אין לה מחר.
למחרת היום, בדרך לירושלים לחדר עריכה, החליטה להשבית אותי בשער הגיא.
צלצלתי לסאמר. 2 דקות והנבלה בריאה כמו שור.
כעת היא פשוט טסה בשימחה לכל מקום.
מנסה להתחכם?
אני מצלצל לסאמר.
זה עובד.