בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

ושוב פעם נחתתי בבית.
קטע: בדרך לכאן הנבלה החממה. לא עד הסוף, אבל התחממה."נבלה", אמרתי לה. "רק אתמול בדקתי מיים והכל היה תקין. מה עכשיו? פתאום חסרים לך מיים?". הנבלה לא ענתה, לא גמגמה, שמרה על חום גבוה מהרגיל ונסעה בשקט.
א'קיצר, בנהרייה קפצתי לבקר חבר שפתח אמפריה חדשה. כשסיימתי את ביקור הברכות, חזרתי ופתחתי את מכסה במנוע לבדיקת מיים וכו'. ואז הסתבר לי שפשוט אתמול שכחתי להחזיר למקומו את מכסה מיכל המיים. הוא? נח במקומו על המצבר, בדיוק כפי שהנחתי אותו. טוב, אז הוספתי מיים, סגרתי את המכסה והנבלה? נסעה כרגיל. אח איזו נביילה. למות עליה.

קטע שני: בשכונה מסווימת בעזה, חי לו חמיד. בחור נחמד עם אשתו ומליון ארבע מאות אלף ילדיו. קפצנו אליו לכוס קפה. אשתו מייד הגישה קפה, מיים, מתוקים והסתלקה מייד לגומחה שלה. כורעת שם בשקט. לא מצייצת ולא מעיפה מבט. אוזניה כרויות לדרישה וציווי של הבעל. שפחה כלבבי 😄

קטע שלישי: אחד משכני נכנס הבוקר אלי לבדוק מה לעשות במלחמתו נגד הברחשים. תוך כדי צלצלה אליו הפולניה שלו. "אני אצל השכן", הוא התנצל והיא בפון כשצרצור קולה נשמע עד אלי: לך לקנות, לך להביא, תתכונן לנסיעה ומה לא?
נו? לא מגיעה לה איזו זאבטה טובה?

חק שמייח לכולכם


נ.ב
עדיין מחפש את האולטימטיבית