בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

אני לא גולש כאן לעיתים קרובות.
אבל, אני מציץ מעת לעת.
מרפרף על פני הרשומות (פוסטים) השונות.
ותמיד מגלה כמיהה.
כמיהה של אנשים, נשים כמו גברים לאהבה.
רשומות ציוריות.
רשומות אוונגרדיות.
רשומות פלסטיות.
רשומות בנליות.
ובכולן, כחוט השני, מגיעה התשוקה העזה לאהבה.
בין אם היא סדיסטית, מזוכיסטית או אחרת.
החוט הזה חוצה את כולן, כל הרשומות.
מנקבן מצד לצד ומשתזר מרשומה למישנהה.
ברשומות מסויימות הוא אורירי, שקוף.
באחרות הוא אדום וזוהר בצבעי הדם.
ובחלקן הוא משחיר, מכהה צבעו.
אבל בצבע כזה או אחר,
זהו חוט השני של הצורך לאהוב ולהיות נאהב.

ואז

אתה מציץ אל הפטפטת שנשפכת בפורומים ובדיונים השונים ומגלה..
שלמרות שחוט השני מבצבץ גם ברשומות המפטפטים.
אף אחד לא מדבר על אהבה...

מעניין