בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

ישנו מקום שהוא מן בית קפה ומכולת שחוברו להם יחדיו.
מעת לעת אני אוהב לקפוץ לבקר שם. במיוחד בשעות הבוקר. כשקרני השמש עוד לא שורפות את המדרכה ואת הגג.
בשעות אלו, כשכבר לא בוקר ועוד לא צהריים, מתעוררות הזונות, החובבות ושאר מוצצי הביטוח הלאומי וכולם חייבים להגיע לשם לכוס קפה.
הבעלים, הקרח עם האף הנשרי, מכין להם בשתיקה את השחור שחור הזה ומקשיב בשקט לסיפורי הלילה שהיה או לסיפורי האמש שקדמו לו.

כשהגעתי לשם, הם ישבו שניהם. הקרח והיא.
 היא חצי עירוומה, לבושה במכנסון קצר וגופיית סטרץ' כשברור לעין שאין ולא כלום מתחתיהם, ישבה עם רגליים מונחות על הכיסא שלידה וגבה נשען אל החלון.
"סבאח איל חיר", היא בירכה אותי כשהסרתי את קסדת האופנוע. "סבאח איל פול".

"אהלן יה סית", אמר לי הקרח והזמין "בוא תשתה כוס קפה".
קם, נכנס למכולת, הביא לי קופסה נלסון וישב לידי.
הקפה נמזג. חם מריר ומתקתק.

"אין הרבה לקוחות" היא נאנחה, "צריך לשלם מים, חשמל, ארנונה, שכר דירה, קנדומים, מגבות, מגבוני נייר, סדינים.. הרבה הוצאות יה זלמה".

הצצתי לעברה. מעבר לכרס הנשפכת שלה היא נראית לא רע. פנים חמודות, עיניים שחורות,  שער קצר, שדיים בינוניות, בת 35, גרושה ושני ילדיה אצל גרושה על פי הנוהג והדין המוסלמי.
"כמה את לוקחת"?
"200 שקל לחצי שעה"
"וואלה הרבה לא?"
"מה הרבה?, זה זול. תעשה חשבון - במקום שישלם 200 שקל לחדר לחצי שעה ועוד 200 בשביל בחורה. אצלי רק 200".
"צודקת", חייכתי
"ואצלי אף גבר לא מחזיק יותר מרבע שעה הכי הרבה. גמר?, זהו חלאס. הולך. מה הוא רוצה? לעשות אהבה בשביל מאתיים שקל? גמר, יאללה ראווח איל בית. רוצה עוד מספר?, טייב, עוד מאה שקל. ואני לא עושה הנחות בגרוש. לא מוותרת על שקל".
"יענו, את  טובה בעסק"?
חייכה בגאווה: "וואלה יודעת לעבוד. קודם מחרמנת אותו הרבה בדיבור לפני שאני מורידה בגדים. ואז, רק מורידה, רואה הגוף שלי, הוא כבר כולו חצי גומר. אני רק תופסת בזין שלו והוא כבר טראח, גמר ואפילו לא נכנס בגוף שלי". 
צחקתי, סיימתי את הקפה. אחלתי לה הכנסה טובה והלכתי.

עשתה לי את הבוקר..