הכל התחיל בקליק

תקציר הפרקים הקודמים:
נכון יש לי אדון ואני מאושרת וגאה להיות נשלטת שלו
אבל בלי קשר לזה
יש לי גם שולטת קטנה
כולה בת עשר, אבל הקטנה- גדולה, הזו עם השער השטני והעינים הכחולות,
מנהלת לכולם את החיים
גם לחבריה בכיתה
גם בתנועת הנוער
וכמובן גם לאמא הנשלטת שלה ולכל המשפחה 😄
אין יום שהיא לא מקבלת ממני לפחות שתי נשיקות על מה שהיא
ובסתר ליבי מתפללת שתישאר ככה שולטת קטנה ומקסימה שלעולם לא חוצה גבולות.
שעת צהרים
אני בבית ( להזכירכם חולה)
הקטנה נכנסת עם פרצוף עצוב- כועס למדי
" אוףףףףף זה לא פייר
למדתי כל כך הרבה
את ראית אמא שלמדתי ותירגלתי
אז למה הציון הזה?
לא מעניין אותי תדברי עם המורה אני רוצה מבחן חוזר
ביקשתי מימנה היום והיא לא הסכימה לעשות לי מבחן חוזר
אבל אני לא אוותר תתקשרי אליה היום ותגידי לה שאני עושה עוד מבחן
חייבת לשפר את הציון שלי...."
אני מקשיבה וליבי מנבא רעות.
היא תירגלה די הרבה לקראת המבחן במתמטיקה, מה קרה פתאום?
לא יתכן שהיא לא יודעת את החומר היא אחת התלמידות החרוצות בכיתה טפו טפו טפו...
אולי התרגשה מימשהו
אולי הסיחו את דעתה?
אני רועדת רק מהמחשבה כמה קיבלה?
ליטפתי אותה הרגעתי אותה והבטחתי לה שאני אדבר עם המורה.
שאלתי בחצי חשש:
"מתוקה כמה קיבלת?"
"הנה אמא, קחי תראי את המבחן המעצבן הזה"
פתחתי את המבחן
הערה של המורה:
" XXX מבחן מעולה את תלמידה מוכשרת ומבריקה"
הציון שהתנוסס למעלה היה
98


באמת לא בסדר איך היא לא קיבלה 100 איך......... :)]

יתכן שבתקופה הקרובה תיתקלו במחסור בגלילי נייר טואלט
האשמה כולה בשפעת שהשתלטה עלי וגרמה לקשיי נזילות ברמות בלתי מוסברות.
הפח השכונתי עולה על גדותיו
בעלי רץ לקנות חבילה חדשה וגדולה של גלילים
ובקצב הזה גם מחר הוא יבקר בחנות להביא עוד חבילה.
ניסיתי טיפות
ניסיתי כדורים מייבשים
ניסיתי אדים
כלום
נוזל ונוזל בלי הפסקה
מזל שעוד לא הטילו מס על נזילות מהסוג הנ"ל, אחרת כבר הייתי פושטת רגל.
כל היום בבית
לא מעיזה להתקרב למראה
האף האדום מבצבץ משם, התנפח לו והשתלט על כל הפנים
לא רואים עיניים מרוב דמעות
לא רואים שפתיים מרוב יובש
רק אף אדום שלא מפסיק לנטוף.
הלכתי בבוקר לרופא, אחת הפעמים היחידות שאני יוצאת בלי איפור בלי לבוש מסוגנן,
מי מסוגל להשקיע במראה עם 39 חום.
בעלי אמר שרופא היה צריך יצר הרע גדול, כדי להתחחיל איתי הבוקר
אז נכון
הוא הרים לי את החולצה
וגם דחף עמוק לגרון
ומישש את ביטני
והעביר ידיים על צוארי
ובסוף הבדיקה הרפואית ( בלי מחשבות זדון)
שלח אותי לבי"ח כי הסימנים העידו שאולי גם אני ניתקפתי בחזירית.
כבר הכנתי את עצמי נפשית לאישפוז-
איך אני מוכנסת לבידוד ושוכחת מהעולם לשבועות הקרובים.
אבל אחרי מתח של כמה שעות הודיעו לי
תודה לאל שנשארתי כשרה לחלוטין
ומעבר לשפעת שיגרתית שום חזיר לא נכנס לתוכי.
קיבלתי ריתוק לבית לשבוע הקרוב
אבל כמו שאני מכירה את עצמי
אחרי יומיים שאכיר טוב טוב את קירות הבית
חולה או לא חולה אני אחזור לעבודה.
לא מסוגלת להשאר ככה כלואה בבית ומשתגעת משיעמום.
לפני שעה קיבלתי שיחת טלפון משלושה תלמידים
" המורה את חסרה לנו"
המשפט הזה זו התרופה הטובה ביותר בשבילי.

מתוך השמיכה החמה
מבעד לאדי התה המהביל
בינות לערימת הכדורים בצבעי תכלת, אדום ולבן
דרך עיני הדומעות
דרך גופי הדואב
שולחת לכם איחולים לשבת מקסימה ניחוחה ורטובה ( גשם ועוד גשם...)
ובמחשבה שניה
להסתובב עם מסכה על איברי הנשימה, זה אווילי למדי ואולי מרגיש הסטרי קצת,
אבל כמו שאני מרגישה עכשיו, שווה לשקול זאת ולא להידבק.
:)

כל הבוקר אני מקטרת לכולם שאני עייפה.
קולגה בעבודה שאלה אם הכל בסדר
אחרת אפילו העזה לשאול בשקט אם שתיתי משהו קיצוני, אמש.
אחרת אמרה לי שלא מכירים אותי היום
ואחת אפילו סיננה מתחת לשפם שהיום לא התאפרתי כמו שצריך כי אני חיוורת.
תודה באמת
איזה נשמות יש לי בעבודה.
למה אף אחד לא יכול להגיד לי פשוט את האמת
מנגינה יש לך חום!
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ
כדי שהשיעורים יהיו אנרגתיים ומעניינים אני נוהגת לעמוד מול הכיתה
בשיעור החמישי הרגשתי שעוד רגע אני מתמוטטת, התיישבתי
אבל התלמידים העידו בפחד שטיפה גילגלתי עיניים.
אחד הביא לי מים
שני הזעיק את המורה בחדר הסמוך.
אחרי ויכוח לא קטן עם המנהל הסכמתי לעזוב ולנסוע הביתה
( נדיר ביותר אצלי, אני לא אוהבת להעדר מהעבודה גם ככה אנו בפיגור בחומר הלימוד)
הגעתי הביתה
אחרי חצי דקה מד החום בער
39.5
בחיי
לפעמים נדמה לי שאני סוג של חייזרית
איך תיפקדתי כל הבוקר עם חום כזה
איך בכלל הגעתי הביתה?
שונאת להיות חולה
שונאת להתפנק
לא מסוגלת סתם לשכב במיטה
2 אופטלגין קצת מים
החלטתי לנצל את הזמן לבישולי השבת.
אחרי עשר דקות במטבח הבנתי שאוכל טוב לא יצא ממני עכשיו.
התיישבתי מול המחשב, אך העיניים דמעו מרוב החום
בהיתי בטלויזיה וכנראה נרדמתי מתשישות.
התעוררתי
הבית ריק
הכנתי לי תה
בעע ממתי אני שותה תה?
איזה סשן נוראי זה בשבילי!
זה מרגיש לי כמו זקנה
אבל זו היתה הוראה מאדוני.
ערב
כולם בבית מסתובבים עם קצר ואני קופאת מקור עטופה בשמיכת צמר.
אין ברירה
מחר הרופא יזכה לביקור ממני
לא אוהבת ללכת לרופאים
אבל הרופא שלי הוא גם הרופא של מכבי חיפה והמרפאה שלו
צבועה בירוק לבן ונראית כמו מגרש כדורגל 😄
הולכת להמשיך את סשן התה...
ולדחוף שוב את המד חום
איזה לילה מחכה לי....

Ich bin müde (גרמנית)

Sono stanco (איטלקית)

私は疲れている (יפנית)

Estoy cansado (ספרדית)

أنا تعبت (ערבית)

من خسته (פרסית)

Je suis fatigué (צרפתית)

Βαρέθηκα (יוונית)

Sunt obosit (רומנית)

Я устал (רוסית)

Jag är trött (שוודית)

איך טוט מיר מיד (אידיש)

או בעברית פשוטה-

אני עייפה......

***יש מישהו בגלובוס שעוד לא שמע אותי? ***

מה עושה מורה בשעת ההפסקה?
מכינה לה כוס קפה
מתיישבת בחדר המורים ( וכמו שיאה למורים אין שם כורסאות רק כיסאות עץ לא נוחים)
מפטפטת קצת
נחה ולוקחת אויר לקראת ארבעת השיעורים הרצופים הבאים.
ואני
משונה שכמוני
מכינה לי כוס קפה
יורדת לחדר שלי
נועלת את הדלת ( כי תלמידים אוהבים להכנס אליו הוא מאוד אטרקטיבי)
מתיישבת מול המחשב
לוגמת קפה
וחושבת עליך אדוני
איך אתה מצליח בדרכך המיוחדת לגרום לי את הרטט היומי שלי...
אני מגיעה לכאן
רואה את האדומה שלך
רגע לפני שאני פותחת כבר מתמלאת חום ותשוקה למילותיך ועוד יותר לך.
קוראת אותך
מביטה בכל מילה שאתה שולח לי
שואבת לתוכי את מילותיך
מרגישה את גלי החום מתפשטים בתוכי
מידי פעם מגניבה חיוך של אושר לעצמי, נוכח מי שאתה
נוכח התובנה שטוב לי כשאתה ורק אתה אדון שלי.
אוהבת כל מה שאתה מלמד אותי מעניק לי ואפילו מפנק אותי
מכריזה שוב ושוב כמה טוב לי שאני שלך.
כולם מרגישים את האנרגיות הרבות שחדרו אלי
את החיוכים התמידיים.
רק אתה יודע למה
ורק אתה אחראי לכך.
הצילצול מפלח את מחשבותי
מסיימת ביעף את כוס הקפה
נושמת עמוק
חוזרת לעצמי
נכנסת לשיעור הבא.
עוד 4 שיעורים שוב תהיה הפסקה.....

אחרי מקרה שכזה אני הייתי שורפת חזיות!
------------------
דובון קטון מגיע לשולחן מתיישב בכיסאו הזעיר מביט בקערה שלפניו, והנה היא ריקה
"מי אכל את הדייסה שלי?!" הוא חורק.
אבא דוב מגיע לשולחן, מתיישב בכיסא הגדול, מסתכל בקערה הגדולה לפניו, והנה היא ריקה.
"מי אכל את הדייסה שלי?!" הוא שואג.
מציצה אמא דובה מהמטבח וצווחת:
"נמאסתם עלי כבר, בחיי, כמה פעמים צריך לחזור על כל הסיפור הזה?!
אמא דובה קמה ראשונה מהמיטה, אמא דובה העירה את כולם,
אמא דובה הכינה את הקפה, אמא דובה סידרה את הכלים במדיח,
אמא דובה הורידה כביסה, אמא דובה שמה אוכל בקערה של החתול,
אמא דובה סידרה את הבית ויצאה החוצה לקור, להביא את העיתון,
אמא דובה ערכה את השולחן, אמא דובה הוציאה החוצה את הכלב הארור, אמא דובה! השליכה את האשפה, ועכשיו, כשסוף סוף ! הואלתם לגרור לכאן את התחת שלכם ולזכות את אמא דובה בנוכחותכם, אז תקשיבו טוב, כי אני אגיד את זה רק עוד פעם אחת:
עוד ל א ה ס פ ק ת י להכין את הדייסה המחורבנת שלכם!".

זה קרה לי, בוקר אחד בשבוע שעבר:

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=204739&blog_id=31351

מסתבר שגם ביבשת הרחוקה חושבים כמוני, הנה הסיפור:

סיפור אמיתי שארע ליהודי שעבד במעבדה בבניין משרדים ענק בארה"ב:

יום אחד בשעת ערב מאוחרת הוא נתקע בתוך אחד המקררים שבמעבדה ולא הצליח לצאת.

לאחר שצעק וצעק הוא הבין שכולם כבר הלכו והיה משוכנע שימצאו את גופתו הקפואה רק בבוקר למחרת.

לאחר שעשה וידוי ואמר 'שמע ישראל' פתאום הגיע השומר של הבניין ופתח את הדלת מבחוץ.

אחרי שאותו יהודי נרגע הוא שאל ''איך ידעת שאני פה?'' אמר לו השומר ''לא ידעתי שאתה פה. חיפשתי אותך'' ''חיפשת אותי?!'' ענה היהודי בתדהמה.

השומר השיב: ''אתה היחיד מבין אלפי עובדי הבניין שאומר לי שלום בכל בוקר והיחיד שבחמש בערב מברך אותי ערב טוב.

אף אחד חוץ ממך לא רואה אותי. אני מחכה לשעה חמש כדי לשמוע ממך ברכת שלום.

היום כשהגיע השעה ולא יצאת - החלטתי לבוא ולראות מה קרה לך. עליתי למעבדה, שמעתי אותך צועק ופתחתי את הדלת''.

ליל אמש
חצות הלילה
סיימתי שיחת סיכום קצרה עם אדוני העייף, נפרדנו בנשיקת לילה טוב והוא פרש למיטתו.
אני בתור " פרפרית לילה ידועה", ידעתי שיש לי לפחות עוד שעתיים לבלות מול המחשב.
אין מצב שאני ישנה מעבר ל 3-4 שעות בלילה.
יושבת מול המחשב, מטיילת בכלוב ומעסיקה את עצמי בקהילה שאני מנהלת.
גם בלילות החורף הקרים כשאני פורשת למיטה מקדם, אין לי שינה רצופה
ואני מוצאת את עצמי מתעוררת לאחר 3 שעות ושוקעת בספר.
ליל אמש
חמש דקות אחרי הפרידה מאדוני- נשברתי!
סגרתי את המחשב והצטנפתי לי מתחת לפוך.
שם בינות למצעים הכחולים, אוכל לעבד את היום שעבר עלי.
תיכננתי לשכב במיטה, לשחזר הכל, להתרגש מחדש לפנטז ולשקוע ברטיבותי.
6 בבוקר
התעוררתי לצלילו הרועם של השעון.
מה?
זה רציני?
ישנתי 6 שעות רצופות?
ואיזו שינה עמוקה ומתוקה.
הכל בסדר איתי?
קמתי בזהירות מהמיטה
דישדשתי לעבר המראה
מולי הופיע מנגינה בריאה לגמרי, בלי פצעים משונים על הגוף, בלי הבעת מחלה
מנגינה שכל גופה קורן אושר ומוצף אנרגיות טובות להתחיל את היום.
ויתרתי על הקפה הבוקר המעורר
מי צריך קפה, בא לי בכלל לרקוד....
התארגנות קלה ואני כבר בצעידת הבוקר.
מסלול שלוקח לי בד"כ שעה, לקח היום רבע שעה פחות.
הגעתי לעבודה מקדם יחסית.
הסתגרתי במשרד וסיימתי לכתוב משהו שנשאר תלוי באויר,
כי חיכיתי להשראה שתבוא ותעזור לי לסיימו.
השארתי את החומר לקריאה על שולחנו של הבוס.
לפני כמה דקות מצאתי פתק על שולחני.
"ה... נכתב בטוב טעם בבהירות וברמה גבוהה אני מאוד מרוצה מהתוצאה,
צאי עם החומר לדרך ואני מצפה שגם היישום יהיה באותה רמה..."
טוב זה הבוס שלי שכבר כתבתי עליו
לפי הפתק מרגישים שהוא טיפוס מרוחק כזה, קר משהו.
אבל אחרי מספר שנות הכרות, אני יודעת שפתק כזה ממנו אומר בעברית פשוטה:" מנגינה שיחקת אותה"
נראה לי שהיום יעבור עם עוד המון משחקים וחיוכים כאלו
אוחח איזה כייף להיות ככה מתמסרת לאדוני
כמה טוב להבין שיש לי אדון מדהים
איזו הרגשה עילאית לשחזר את שעות הסשן
והכי הכי טוב לי
לדעת שאדוני מסופק ומאושר.
וגם אני :)

מה פתאום נגמר
אני מרגישה שזה רק התחיל
4 שעות של שיכרון חושים חלפו
קראתי שהזמן אחרי הסשן, אין מתוק ממנו.
התכרבלתי בתוכך
ליטפת אותי
עזרת לי להפנים את שאריות הכאב
העיניים שלך נצצו
בטח גם שלי
הרגעים הפלאיים, של הסוף
אני.... ראשונה
עוד לא הפנמתי את הבערה שלי ואתה מוסיף את שלך.
עוד שעה ארוכה שלנו יחד
אני בתוכך
נצמדת
לא נעה
אתה מסתכל עלי ומחייך
" חחח את נראית מרוסקת לגמרי, פסל אנושי שכמוך"
מילותיך חודרות לליבי:
"מנגינה שלי היית תלמידה טובה, ככה אני רוצה אותך תמיד"
נשיקת פרידה
ו... נגמר
אבל אצלי הכל רק מתחיל
צריך לארגן את המחשבות
לנשום עמוק
לחזור לעצמי
להיות שוב מנגינה האסרטיבית של העולם הונילי
זה קשה, כל כך קשה!
בערב לשבת לכתוב לך
כי מגיע לך מילות תודה ופירגון
בדרכך המיוחדת ריסקת אותי לעשרות נתחים
ובדרכך המיוחדת הרכבת אותי שלמה ומאושרת הרבה יותר.
בא לי.....
בא לי.....
בא לי....
ששש... צריך להפנים את פרץ הסערה העולם הונילי ירצה לאשפז אותי.
:)