מגירות נפשי היו ריקות מתוכן
חיפשתי למלא אותן ברגש
חיפשתי להכניס בהן רגעים של אושר עילאי
משהו מעבר לוניליות
משהו קסום שהיה חבוי בי וחיפש את הדרך להתפשט בתוכי.
את השיחות הראשונות איתך צפנתי במגירות התחתונות
כל שיחה התמקמה בפינה משלה
כל שיחה רקמה עוד יריעת התרגשות שפעמה בי.
עברנו לטלפון
קולך גרם לעירבול רגשות
חידוד חושים
טון דבריך הרציני הרגיש המחייך החודר---
ניצפן אחר כבוד ועלה למגרותי הגבוהות יותר
אחרי כל שיחה ישבתי עם עצמי אל מול המגירה הפתוחה
ניתחתי את המילים את טון דיבורך את התרגשותי למולך
איך הצלחת להרגיש בכל רגע מה עובר עלי
הרגשתי שקורה כאן משהו
עוד לא הבנתי מה עובר עלי
איבדתי שליטה על רגשותי ונתתי להם לרחף אל מול המגירות הפתוחות.
והעתיד
העתיד לוטה בערפל
אבל פיניתי הרבה מקום במגירות העליונות
וכמו שאני חשה יהיה הרבה תוכן להצפין בתוכן
היכן תמוקם המגירה העליונה ביותר?
אי שם מעבר לקשת בענן.
מה צופן לי העתיד?
אולי רק אתה יודע ואולי גם זה לא
אני רוצה לחוות עוד ועוד
להתעצם מכל רגש חדש שעולה בי
ולעבור את הכל שלב אחר שלב
בדיוק בדרך שאתה מנחה אותי לילך בה.
לפני 16 שנים. 1 בספטמבר 2008 בשעה 10:08