סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 16 שנים. 1 בספטמבר 2008 בשעה 10:08

מגירות נפשי היו ריקות מתוכן
חיפשתי למלא אותן ברגש
חיפשתי להכניס בהן רגעים של אושר עילאי
משהו מעבר לוניליות
משהו קסום שהיה חבוי בי וחיפש את הדרך להתפשט בתוכי.
את השיחות הראשונות איתך צפנתי במגירות התחתונות
כל שיחה התמקמה בפינה משלה
כל שיחה רקמה עוד יריעת התרגשות שפעמה בי.
עברנו לטלפון
קולך גרם לעירבול רגשות
חידוד חושים
טון דבריך הרציני הרגיש המחייך החודר---
ניצפן אחר כבוד ועלה למגרותי הגבוהות יותר
אחרי כל שיחה ישבתי עם עצמי אל מול המגירה הפתוחה
ניתחתי את המילים את טון דיבורך את התרגשותי למולך
איך הצלחת להרגיש בכל רגע מה עובר עלי
הרגשתי שקורה כאן משהו
עוד לא הבנתי מה עובר עלי
איבדתי שליטה על רגשותי ונתתי להם לרחף אל מול המגירות הפתוחות.
והעתיד
העתיד לוטה בערפל
אבל פיניתי הרבה מקום במגירות העליונות
וכמו שאני חשה יהיה הרבה תוכן להצפין בתוכן
היכן תמוקם המגירה העליונה ביותר?
אי שם מעבר לקשת בענן.
מה צופן לי העתיד?
אולי רק אתה יודע ואולי גם זה לא
אני רוצה לחוות עוד ועוד
להתעצם מכל רגש חדש שעולה בי
ולעבור את הכל שלב אחר שלב
בדיוק בדרך שאתה מנחה אותי לילך בה.

אורלב - נשמע שאת בשלה. ואי הידיעה והספק הם חלק מהקסם.
נותר לי רק לקנא בך ובו. לכי על זה.
לפני 16 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - מקוה להגשים את מהוויי ולהמשיך לא לדעת
תודה לך אורלב ונחמד לראותך בבלוגי
מקוה שתמשיך לבקר
לפני 16 שנים
מאלפת בשוט ומבט​(שולטת) - כאשר תניחי למילים, להגדרות, לחשיבה הלוגית והמנתחת
יהיה מקום לרגש לעלות ולצייר תמונה, ולזמזם מנגינה

ואז יהיה מקום לחוויה של ממש.
לפני 16 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - משתדלת לעבוד על זה
תודה מאלפת ונעים לראותך בבלוגי (:
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י