משחקים והרהורים

לאחר למעלה משבועיים של התאפקות נכנסתי לכלוב. הגענו למסקנה, הבחור שלי ואנוכי, שאם נמשיך ככה אנחנו עלולים להיסחף יותר מדי לתוך העולם הזה של הסאדו-מאזו. לא ש"העולם הזה" הוא כל כך רע, אלא שאנחנו עדיין צריכים להבהיר לעצמנו כמה דברים שקשורים לזוגיות שלנו.
למשל, יש לי נטייה להתמכרות. אני מפילה את האשם על ה-ADD שלי... אז באותו יום, יותר נכון באותו הלילה, בו החלטתי להתנזר מהכלוב לשבועיים, ביליתי כאן ממש המון שעות. בעיקר, קראתי מודעות של עבדים שמחפשים מלכות, והתחרמנתי מההצעות שלהם. כמעט והתפתיתי ליצור קשר עם אחד או כמה מהם, נניח עם עבדי ניקיון. התחלתי לדמיין לי צבא של עבדים, שכל רצונם הוא להסיר את האבנית מהאסלה שלי... והמחשבה על כך העבירה אותי על דעתי.
הסכמנו לקחת הפסקה של שבועיים מהאתר. אבל לא הפסקה מהמשחקים - המשכנו עם הדברים הרגילים, וגם כמה חדשים ונחמדים. הדברים הרגילים זה, למשל, טקס הרכב - הוא כורע על ברכיו ופותח לי את הדלת כשאני נכנסת לאוטו, ואם אני במצב רוח טוב אני דורכת עליו, סתם כדי שיזכור מתחת למי הוא נמצא. או שאני מצווה עליו לעצום את עיניו ונותנת לו נשיקות וסטירות לחילופין, ורואה אותו מתכווץ קלות כשהוא מנסה לנחש מה יהיה הדבר הבא שיקבל - נשיקה או סטירה.
דברים חדשים - בתקופה האחרונה, האימונים שלנו מתקיימים בחוץ, על הדשא, כך שכשאנחנו חוזרים הביתה הרגליים של שנינו מלאות בבוץ. אז אם הוא כלבלב טוב, אני מרשה לו ללקק לי קצת את הבוץ מהרגל. למשל, אחרי האימון האחרון ישבתי בשירותים וראיתי שהרגל שלי מלאה בבוץ, שחורה ממש. אז הרשיתי לו למצוץ לי את הבוהן שתתנקה קצת. וגם, ממש לאחר פרסום הפוסט האחרון, התחלתי לדחוף לו אצבע (וכל מיני צעצועים אחרים) לתחת ולשאול אותו בקול מצווה: "של מי אתה, זונה?" רק כדי לשמוע אותו גונח בעונג כנוע: "אני הזונה שלך, מלכתי!"
בכל אופן, לאתר לא נכנסתי, ולו רק משום שהפיתוי, כאמור, הוא גדול.
בקרוב אני מקווה לפרסם פוסט על תחילת דרכינו, ועל איך נכנסנו לעולם הזה של הסאדו-מאזו.

till next time!