משחקים והרהורים

את הקטעים הללו רציתי לכתוב כבר מזמן. לא ממש קשורים לבדס"מ, לא קשורים אחד לשני, ואולי סתם לא קשורים.

* עריסת חתול

אז קראתי את "עריסת חתול" של קורט וונגוט. למה המתרגם לא קרא לספר "סבתא סורגת"? אולי כדי להיות נאמן לשיר הקצר שמגיע יחד עם המשחק? אין לדעת. מה שבטוח זה, שכיף לקרוא ספר שתורגם ויצא לאור לפני עשרות שנים, המכיל עמודים מצהיבים ועדינים.

* קרח 9

לאחר שקראתי חלק מהספר, התחלתי לתהות האם שם הלהקה "קרח 9" מגיע מהספר הזה. אם כן, אמרתי לעצמי, הרי שמגיע להם שבח כפול: הם גם התפרסמו בזכות להיט שמדבר על יחסים בין גברים, וגם קראו לעצמם על שם ספר של קורט וונגוט. יותר מזה?

בשלב כלשהו, הסתכלתי בויקיפדיה וראיתי שצדקתי: הם אכן קראו לעצמם "קרח 9" בזכות הספר. שמחתי מאוד.

* פרקים קצרים

מה עוד אהבתי בספר הזה? שהפרקים שלו קצרים, אבל ממש: פרק יכול להכיל גם פסקה אחת או שתיים. מה שאומר, שהזמן עד סוף הפרק מתקצר משמעותית. במיוחד כשאני אומרת לעצמי "אני כבר אקום ואעשה משהו מועיל עם עצמי, רק ייגמר הפרק..." - והופ! הפרק נגמר.

אולי זה מה שהשרה עליי לכתוב אוסף של קטעים קצרים.

ואולי לא.

* רגעים קטנים של אושר

יום אחד שכבת במיטה, ואני נשכבתי עליך. "מותר להסתובב אליך?" שאלת. "עוד לא", אמרתי, והמשכתי לשחק קצת. כעבור כדקה שאלתי: "אתה רוצה להסתובב אליי?" "בטח!", ענית לי, "אני תמיד רוצה לראות אותך, אני אוהב אותך!"

או כשאתה מסתכל עליי, ופתאום מחייך סתם כך. סתם, כי ראית את הקירי המתוקה שלך.

או כשאני אומרת לעצמי "אוף, אני צמאה", ופתאום אתה מופיע עם כוס מים ביד.

כתבת איזו תוכנה פרטית חדשה, ואני, מתוך הרגל, השתמשתי בסיסמא של התוכנה הישנה ונכנסתי. בכלל לא חשבתי על כך שבעצם אני פותחת תוכנה אחרת, הכנסתי את הסיסמא הישנה מתוך הרגל. ורק אחר כך חשבתי על זה, שפרנואיד כמוך, שמשנה את כל הסיסמאות שלו שלוש פעמים בשבוע, בדר"כ למשהו מופרך המכיל לפחות 11 תוים, ושאין לו שני התקנים או שתי תוכנות עם אותה הסיסמא - בוחר את אותה הסיסמא לתוכנה החדשה שלו. כששאלתי אותך על כך, ענית: "עד שקירי שלי הצליחה ללמוד את הסיסמא לתוכנה הראשונה, רציתי שיהיה לך קל לזכור גם את הסיסמא לתוכנה החדשה". וואו! פרנואיד כמוך מוותר קצת על הפאראנויה שלו רק למען הנוחות שלי? זה לא דבר של מה בכך.

כשאנחנו הולכים לישון, אתה מחבק אותי עד שאני נרדמת, ורק אז מסתובב לצד שלך, עובר לתנוחה נוחה יותר - ונרדם.

בכל פעם שאני רואה אותך אני מאושרת. ונוסף על כך, אתה מוסיף לי רגעים קטנים של אושר.

* אייקון

בפעם הקודמת לא עשיתי את זה כי היה לי חבל לבזבז ימי חופשה. השנה החלטתי לעשות מעשה. לקחנו שנינו חופשה בשלושת ימי חול המועד, ואנחנו נהיה באייקון מהבוקר עד הערב. איזה כיף!

* אהבה

אהבה זה אתה, ואתה זה אהבה.

* ספר טלפונים

לפני זמן קצר שיניתי את השמות בספרי הטלפונים שיש לכל אחד מאיתנו בטלפון הנייד. את המספר של הדירה שלנו שיניתי בטלפון שלך מ"קירי" ל"בית", כי עכשיו זהו הבית של שנינו. את "קירי" שיניתי ל"קירי שלי המתוקה", כמו שאתה קורא לי. ובטלפון שלי, את השם שלך שיניתי ל"אהובי המתוק". עכשיו נחמד לי.

* השיחה המזוהה בדקסטר

התחלנו לצפות בעונה השביעית של דקסטר. סדרה מעולה, אם מתעלמים מכמה דברים לא הגיוניים. בעיקר, מכך שהרבה פעמים דברים הולכים לדקסטר הרבה יותר מדי בקלות, בעיקר במדיום האינטרנטי. אבל מכל הדברים הלא הגיוניים, יש דבר אחד שהכי מטריד אותי: השיחה המזוהה. לא משנה איזה מכשיר טלפון יש לאדם, תמיד, כשמישהו מתקשר אליו, הוא יראה על המסך את הכיתוב "שם האיש מתקשר", כתוב בלבן על רקע כחול. פאק באמינות!

* לגור איתו

כבר שלושה חודשים. איזה כיף!

* 12 שנים

12 שנים יש לי את הכלבה המתוקה שלי. 12 שנים אנחנו יחד. 12 שנים אני מוציאה אותה לטיולים, מאכילה אותה, מחסנת אותה, דואגת לה. והיא, בתמורה, מעניקה לי אהבה אין קץ.

12 שנים. וואו!

enter sandman* 

כשהייתי באייקון גיליתי שתרגמו את הכרך הראשון של "סנדמן" לעברית. ברור שלא עמדתי בפיתוי.

האמת? בינתיים מוצא חן בעיניי.

* וידוי לא פופולרי

לא אהבתי את "עולם הדיסק". קראתי רק את הספר הראשון, אני מודה, אבל הוא לא ממש עשה לי חשק להמשיך ולקרוא.

מישהו אמר לי שזה בגלל שקראתי את התרגום, והרבה משחקי מילים הלכו לאיבוד בדרך. אולי. בכל מקרה, זה המצב.

אני יודעת שבקהילת המד"ב והפנטזיה "עולם הדיסק" נחשב ליצירת אמנות. לא טענתי שהוא לא. אולי אני פשוט לא מבינה אמנות.

אני גם יודעת שזה לא פופולרי לא לאהוב את "עולם הדיסק". האמת? אני גם לא סובלת את שר הטבעות. וגם לא ממש נהניתי מהסרט טריינספוטינג.

* 5 ק"ג כביסה

על אבקות, ג'לי ומרככי הכביסה תמיד כתוב: "להוסיף פקק ל- 5 ק"ג כביסה". אני שואלת אתכם בכנות: האם מישהו טרח, אי פעם, לשקול את הכביסה שלו?

* ג'ון ורדון

לפני זמן מה קניתי שני ספרים: "הבית ברחוב 18" ו"חשוב על מספר". השמות משכו אותי - לשני הספרים יש שמות של ספרי מתח. ולא התבדיתי.

"הבית ברחוב 18" הוא ספר טוב, טוב מאוד אפילו. מותח בדיוק כמה שצריך, ועוד קצת. לא יכולתי להניחו מידי. נקודה מעניינת: הוא נכתב ע"י אישה, אך מנקודת המבט של גבר. ספר מצוין, מותח לכל אורכו עד סופו המפתיע. ספר קצת עצוב, קצת מריר, קצת כמו החיים.

"חשוב על מספר" הוא ספר מצוין. הוא מספר על בלש שיצא לפנסיה מוקדמת ועבר לגור עם אישתו באיזה מקום פסטורלי. הספר מתחיל בכך שידיד רחוק מהעבר מרים אל הבלש טלפון, ומספר ימים לאחר מכן - נרצח. הבלש לשעבר, דיוויד גרני, לא יכול להניח לחקירה. אישתו כמובן לא אוהבת את זה - היא קיוותה שפנסיה פירושה פנסיה.

אהבתי מאוד את כל קטעי הבילוש. לא אהבתי את התיאור, המפורט מדי לטעמי, של יחסיו עם אישתו. אני מעדיפה את הדרמה המותחת ולא את הדרמה הבינאישית. מכל מקום, אם אתם מתכוונים לקנות ספר אחד השנה - זה הספר.

חבר קנה לי ליום הולדתי את שני הספרים האחרים של אותו הסופר, "עצמי עיניים חזק" ו"תנו לשד לישון". שניהם מעולים ומומלצים בחום. חלק קטן מאוד מהספר "עצמי עיניים חזק" אכזב אותי - לקראת הסוף היו איזה דבר או שניים שיכולתי לנחש, ואני אוהבת שספר מפתיע אותי. אך בגדול, רוב רובו של הספר הפתיע אותי. לגבי "תנו לשד לישון": ניחשתי אולי דבר אחד קטן, שלא היה מאוד משמעותי לעלילה. ג'ון ורדון, מתי תכתוב את הספר הרביעי שלך?

* יום הולדת

הילדה בת 35, איזה יופי!

* תספורת

סוף סוף נפטרתי מחלק מהשיער שלי. אפשר לתאר את אורך השיער שרציתי באופן הבא:

המינימום על {שיער באורך שעדיין אפשר לאסוף לקוקו}.

אהובי המתוק התנגד בהתחלה, אך לאחר שהבין שאני ממש סובלת מהנטל אפילו עזר לי לחתוך. הוא ביקש לשמור את השיער. זכותו.

אחר כך הלכתי לחפוף ראש. איזה תענוג! ועכשיו כמעט שאין לי קשרים.

* קרוקס

מכוערת? כן. יקרות? הרבה יותר מדי. אבל מה? נוחות להפליא, קל מאוד לרחוץ. שווה את המחיר ואת הכיעור.

* עמידה בלוחות זמנים

רציתי לפרסם את הבלוג הזה, או לפחות חלקים ממנו, ממש מזמן. או שלא היתה לי גישה למחשב, או שלא היה לי זמן, או שפשוט התעצלתי. לכן, הקוראים היקרים (אם יש כאלה) קיבלו עירוב של הרהורים מזמנים שונים. מקווה שתסתדרו.

* יופי

אין דבר יפה יותר מהעיניים שלך כשאתה מסתכל עליי, כשאתה אוהב אותי.

 * רעיונות?
קודם, כשרחצתי כלים, עלו בראשי אלף ואחד דברים עליהם אני רוצה לכתוב בבלוג. עכשיו, כשאני יושבת מול המחשב, אני לא זוכרת אף אחד מהם.

* שערות
באייקון ראיתי לפחות בחורה אחת שלא הורידה שיער מבית השחי, ועוד אחת לפחות שלא הורידה מהרגליים.  הלוואי עליי האומץ שלהן!

* תלישת שערות
מדהים כמה אתה מוכן לסבול למעני. תודה!

* סדר
יש עוד הרבה לסדר. אוף. בכל פעם אני מתכננת לעשות משהו, ואז עושה מחצית מכך. אולי כדאי שאתכנן יותר, ואז אספיק יותר?

* עלבון
אתמול גיליתי שלא טעיתי: האחין שלי, בן החמש, לא אוהב אותי. אתמול הוא הצהיר על כך במפורש. כשאביו, אחי, שאל אותו למה הוא לא אוהב את דודה קירי, התקבלה התשובה: "כי היא לא יפה". מצחיק, לפני כמה ימים הייתי בהרצאה על "מכשפה, נסיכה, אישה" באייקון. ניסיתי להסביר לילד שאפשר לאהוב גם אנשים לא יפים, אבל הוא לא ממש הקשיב לי. ניחא, אני מאמינה שיום אחד זה יעבור לו.

* זכרון גורלי
שני כרטיסים קטנים, והמחשב שלי עובד פי ארבע יותר מהר. תודה!

* דיקור סיני לכלבים?
מסתבר שיש כזה דבר. הכלבה שלי קיבלה כבר 4 או 5 טיפולים, והצלחנו להוריד לה את המינון של התרופה.

החזיקו לנו אצבעות!

* המפצחים

מסתבר שגם בטירת כרמל יש כאלה. לפעמים אני עוברת ליד ספסל, ורואה שהרצפה מלאה בקליפות של גרעינים. הבעיה היא, שבטירת כרמל, ככל הנראה, מנקה הרחובות עובר פעם בשלושה ימים ולא בכל יום. ניחא.

* כמה צופים בי?

מסתבר שאני אכן תאבת פרסום. לפעמים אני לא יכולה להתאפק, ובודקת כמה צופים היו לבלוג היום. אם יש הרבה אני שמחה.