כואב לי ברקות ומעל העיניים ומאחורי העיניים ובעיניים וכואב לי ואני עצבנית
בא לי לרצוח משהו. להוציא על מישהו את הכל.
אני רוצה ללכת לישון אבל איייייייייייייייי אפשררררררררררררר לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
סעמק אני רוצה שכולם יעלמו ויתנו לי לנשום רגע בשקט
לא רוצה לפגוש אף אחד או לראות אף אחד
או לנשום אף אחד
אני רוצה שקט
בלי שום מחוייבות
בלי מטלות
בלי תזוזה.
עומדת להתפוצץ אפילו הידיים שלי רועדות מעצבים. כן אז מה אם אני אקבל מחזור בשבת
זה תורם אבל זה לא הגורם
HEHE יצא חרוז.
גם אחרי שהתנתקתי מהכל אני עדיין חיה לא מספיקה לעשות ביום יום את מה
ש א נ י ר ו צ ה.
אז למה הפנטזיה הכי קסומה שלי לעכשיו זה לקחת את השרשרת ברזל שקניתי היום
ולרסק איתה את הפרצוף שלה. הצלפה אחר הצלפה. לרסק אותה. שתמות.
למה? אנ'לא מופרעת אני אנושית. אחת בריאה אפילו.
אז היום לראות את ההוא ואחר כך את ההיא ומחר לבשל לכולם ובערב לראות את ההיא ובשבת לקום ולנסוע לאלו במודיעין כלללללללללללללל יום שבת כי אני זונה פראיירית ובערב בערב לתלות את עצמי. אם כמובן, יהיה לי זמן.
אני אשתכר היום. כן זה מה שאעשה. אשתה עד חצי מוות.
שמישהו ינסה לעצור אותי.
על מי אני משקרת אני רוצה לבכות וזהו
לפני 17 שנים. 13 בדצמבר 2007 בשעה 17:51