אורגיות של שירי שואה ותקומה,
הרגשה מרוממת לקראת הצפוי:
יום השואה ,יום הזכרון והקטרזיס המתוק של יום העצמאות .
רבקה מיכאלי שרה בנימין זאב
שיר בוקר של אלתרמן ,שיר חולין של אילנית
ולַיְלָה, לַיְלָה, אֶחָד הָיָה טֶרֶף,
לַיְלָה, לַיְלָה, שֵׁנִי מֵת בַּחֶרֶב.
עוד ימים ספורים, שיר הפרטיזנים יהיה נחלת הכלל ולא רק חלק מהיום יום שלי .
החיים הצמיחו חלומות על מחסני בשר ומומחיות באכילת חובזות.
רחש צעדי מגפיים גסים, כלבי רועים ושאיפה ללהביור .
עוד מעט הכל יהיה מותר.
ירשו לי לברוח .לרוץ שעות ,להזיע ,לפקוח עיניים ולגלות את עצמי על אותו הכסא
בולעת .
בולעת הכל זכוכיות ,זרע,אנשים.
מסמנת אותם על הגוף שלי . חולמת על קעקועים וקוראת את הספר החדש של בלחסן .
אלופת העולם בשחייה בקקה למקצים ארוכים .
מעשנת בכמויות ,עושה בחירות לא נכונות ולרוב לא בוחרת כלל .
חיה את המלחמות של ירדנה ועופרה כמו את אלו של שושנה ויפה .
שרה ב ח' וע' אבל מוותרת על רגל כדי להיות זמרת מלחמות.
אני בטוחה שיש אנשים שמאוננים על צמד המילים הזה
ואני אוהבת שמאוננים עליי .
קצוות .
רצונות סותרים, שעפים אלייך במקביל ובאותה עוצמה
כדור בדמינטון קל כנוצה שמוטח הלוך ושוב על קירות הבטון.
אבל עוד מעט הכל יהיה מותר .
נשבור צלעות ,נשרוף ערים ,
נחמול על חלשים ואת השאר נשמיד .
ניצור ביחד תוהו וחושך ודם
שישטוף את הפצעים שלנו .
נגלח ראשים, נחליף בינינו בגדים,
נלטף כוויות, נפרק טילים
ונלך לישון .