"הזיכרון הוא כמו שמרים. מתפיח את התודעה, מעצב את הזהות, מחייה את העבר, מאפשר את העתיד.
אולם במאה ה-21 הזיכרון ומעמדו עוברים שינוי. המצאת הרשת האינטרנטית יוצרת "מיקור חוץ" לזיכרון. אפשר 'להוריד' אותו למחשב.
לא צריך לזכור ימי הולדת ותאריכים. לא צריך לזכור פרטים.
המין אנושי החליף את השכחה ביכולות אפסון. אנחנו מאפסנים את המידע, וברגע האמת "נשלוף" אותו.
מתרחשות שתי תופעות מנוגדות: לא שוכחים, אבל גם לא זוכרים.
הזהות היהודית מונעת מכוחו של הזיכרון: "זכור את יום השבת", "זכר ליציאת מצרים", "זכור את אשר עשה לך עמלק" ועוד.
כיצד מתיישבת תודעת הזיכרון בעולם החדש?
רק אם נבין שהזיכרון לא מתמקד בעבר, כי אם בעתיד, נוכל להחיות אותו ולשמר את מעמדו.
אצל רבים הזיכרון מונע מעולמות של פחד. הישרדות. הזיכרון הוא כמו צופר אזהרה, זרקור המאיר מציאות חשוכה.
זיכרון של הישרדות הוא זיכרון משתק, מקפיא, כזה שעלול לעורר שנאה ונקמה.
זיכרון המונע מכוחו של העתיד הוא זיכרון שיוצר תיקון.זיכרון שמופנה אל הטוב והאור, זיכרון שמחויב לתיקון עולם, לביעור הרע, לשלטון של האור והטוב."
