"צבע אדום"

לפני 14 שנים. 6 באפריל 2010 בשעה 17:54

היום בגן הופעלה אזעקת "צבע אדום", בזמן שהילדים שיחקו בחצר...
וזו הייתה הפעם הראשונה שזה קרה כשאני נמצאת בגן...מידי תקופה כלשהי אנחנו עושים
תרגילים בטחוניים למיניהם...והילדים מיומנים...ואני לרוב די אדישה לכל המצב הביטחוני הזה...
אני לא מתרגשת מאזעקות כשאני בבית..כי בסה"כ מאוד שקט כאן ואין נפילות (הם עוברות מעל )
אך בפני הילדים זה היה שונה...במיוחד כשהגננת הדומיננטית בחופש...וכשנופלת עליך אחריות לילדים האיום הופך להיות ממשי...

אני לא התמהמתי לרגע...הביפר ציפצף לפני האזעקה..וטסתי החוצה לאסוף את כולם..
הם כולם מורגלים..והנוהל הוא לרוץ לתוך הגן...ולהתכנס בחדר פנימי...ואז שרים שיר הרפיה שמח ומרפים ומנערים את הגוף ואחרי כמה דקות חוזרים לשגרה..כמובן שעשיתי את זה בארשת פנים רגועה ועליזה כלפי חוץ...אך זה לא היה כך בפנים...
לראות את הפרצופים המבוהלים האלה רצים לקראתך ומבקשים בעיניהם את האישור המרגיע בעיניים שלי...לא עשה לי טוב...

אמנם זה דבר שבשגרה כאן...והם מאומנים...אך פתאום זה לא נתפס לי הגיוני בכלל,זה לא מצב נורמלי לגדול בו...אנחנו המבוגרים מבינים משמעות של מלחמה מהי...הם לא...הם תמימים...הם לא יודעים אם זו אזעקת אמת או שווא...הם שומעים אזעקה ויודעים שצריך לרוץ למרחב מוגן...ושזה מאיים...ומפחיד...וזה הפירוש היחיד שלהם...
בשבילם זה תמיד איום ממשי באותם 10 שניות..!
הם לא יכולים להשאר אדישים לזה!

אחרי 5 דקות חזרנו לשגרה...הם שכחו מזה באותה מהירות שזה קרה...וחזרו לשחק בחצר...
אך כל פרק זמן כזה של בהלה...קצר ככל שיהיה...משאיר אותותיו בגופם העדין והשברירי...
ואין ספק שישפיע עליהם במשך חייהם הבוגרים בין אם במודע או לא...

ולעזעזל איתנו! אבל הם...הם הדור הבא והמבטיח שלנו...אסור שזה יקרה להם!

ואני שרגישה בימים האחרונים גם ככה...הרהרתי בכל זה על סיגריה רגע אחרי...ודמעות עלו בעיניי...זה כל כך שגוי...כל כך לא נורמטיבי...כל כך לא הגיוני!

עכשיו אמנם זה עבר ונשכח גם ממני...אך באותם רגעים של הזדהות פתאומית כזאת איתם...
צפו אצלי תובנות עצובות אלה לגבי היקום הזה...

וזו הייתה אזעקת שווא...