וודו טריפ

הרגע חזרתי מטיול אופניים בשטח...אוף..היה מאתגר

אני בכלל תכננתי לצאת לשעת כושר רגועה על הכביש דוקא...
הפעם נסעתי לכיוון אחר מזה שאני רגילה אליו..ולא יאמן כמה שחרשתי על האיזור יש עוד ועוד חורשות ושבילים נהדרים לגלות...ככה קרה לי היום...הגעתי לנקודת היעד המתוכננת והסתובבתי לחזור הביתה..אך בדרך קלטתי בזוית העין מהכביש איזה שביל חדש שמוביל לשטח...נכנסתי, הסקרנות שלי לא עצרה בעדי...נסעתי כ2 ק"מ פנימה, ולא ייאמן! נפרסה בפניי חורשת עצים ענקית...מתפתלת לאורכה, ברור שרציתי לחקור...נסעתי לקראתה..איך שהגעתי אליה ראיתי חץ שמסמל שביל אופניים שיורד אל תוך וואדי צר ומפותל...נראה די קשה..ואכן כך היה...אבל אני אוהבת לבדוק את היכולות שלי...אז ירדתי בלי לחשוב פעמיים...אוי זה היה סאדיסטי כלפיי וכלפי האופניים שלי...השביל היה מלא מהמורות וחול וצר..ממש צר עם עצים שמכריחים אותך להתחמק מהם...הם שכחו לשים שלט "נא להיזהר מהעצים" בכל מקרה החורשה די נטושה ולא מטופחת...השבילים מלאים בגזעים וענפים...אבל אני פשוט נסעתי ולא ויתרתי...העקשנות והסקרנות שלי גוברים על ההיגיון הבריא...והתוצאות לא איחרו לבוא...איבדתי את הכיוון.. נחבטתי...נשרטתי...והתעייפתי נורא..

אך התעקשתי גם לחזור דרך השטח ולא לחזור דרך הכביש...אני לא אוהבת לחזור באותה דרך שבאתי...אז הסתובבתי סוב וסוב וחיפשתי שביל שמוביל הביתה...ולא היה...אבל חייב להיות! אין דבר כזה שאין...אז מצאתי עצמי מפלסת לי בעל כורחי דרך...בין קוצים וחיטה...שטרקטור חרש כנראה...זה היה קשה...ומאמץ...וכל כך לא רציתי לחזור דרך הכביש,מה שגם כן, היה לוקח לי הרבה יותר זמן לחזור אליו...אני ראיתי מרחוק את הקיבוץ...ונסעתי לקראתו דרך מה שלא יהיה...

לקח לי שעתיים כל המסע הזה, אך בסוף הגעתי...מלאה בקוצים,סחוטה ומדממת...אך הסיפוק הגדול היה שווה את זה!

😉