שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Drops of the Mind

לפני 15 שנים. 3 בספטמבר 2009 בשעה 17:35


את הזמן לקחת

וטוית בחוטי השליטה

טיפין טיפין את ממלכתך

תחילה ארגת את חוטי הסקרנות

שאלת שאלות תחמת גבולות

אלהם הצטרפו בחוטי אדום ארגמן

חוטי התאווה , התשוקה

את גופי ומוחי פיתת – רוקד עימם

ריקוד משולהב מוביל כל הדרך

בזהירות שתלת את שתילי הכאב

משקה אותם מכוס התשוקה

מפתה אותם בשרביט המלוכה

משורגים זה בזאת אדון ושפחתו

צורכי האחד כהשתקפות הראי

לצורכי השני ,מקום של שקט ושלווה

לפני 15 שנים. 31 באוגוסט 2009 בשעה 20:09

שלוה עוטפת אותי , כשאני חושבת עליך .
רכות ממלאת אותי ומרגיעה את הציפיה ,
גם כשלא היית איתי קיבלתי את הזכות להכיר צדדים שלא היו נהירים לי כלל וכלל,
הוכחת לי בכל דרך שאפשר אחרת.....

לקח לי זמן להבין היכן הכי טוב לי .
בדיוק כאן , ככה , במקום הזה .

והמקום מקום קסום . מלא ניגודים
מקום של שתיקה שאומרת כל כך הרבה
מקום של עוצמות כל כך רכות
מקום של ייצריות כל כך מאופקת
מקום של שלווה כל כך סוערת
מקום של הרבה פחדים ואומץ אחד גדול

בדיוק כאן , ככה , במקום הזה
איתך , שלך , לרגלייך ,
ללא תנאים ובהתמסרות אין סופית.


לפני 15 שנים. 31 באוגוסט 2009 בשעה 5:18

"החיים באמת פשוטים, אנחנו מתעקשים לסבך אותם", אמר קונפוציוס.

אחרי שנעשה שימוש במילים רבות ונערכו כל הניסיונות להרשים, מסתבר שהפשוט נמצא מול העיניים כל הזמן, ואין צורך ללכת סחור סחור בכדי לגלותו או להכיר בקיומו.

הפשטות היא כמו נשימה קלה, הנעשית ללא מחשבה מודעת, רק מתוך הצורך של זרימת הגוף המבקש המשכיותו. היא כמו ראשיתם של הדברים בטרם בחרנו להתנגד לטבע, לאלוהים ולדרכה הבטוחה של הנשמה היודעת.

הפשטות היא השלמות הנמצאת בכל והיא גן העדן המיוחל.

לפני 15 שנים. 30 באוגוסט 2009 בשעה 15:01



"מה הפנטזיה שלך"?, שאל..

תמהה..
דווקא הוא?!
האחד שמקלף את התודעה שלה כמו שמשילים קרום של בוטן קלוי.. ?



...

גברים אוהבים לשאול נשים מה הפנטזיות שלהן,
ולו אך על מנת להתענג על עוד ריגוש בשרים חלול
עוד נגיעה בדופק המואץ שיחושו
בניסיון לאחוז בתפוח אדמה לוהט..

...


אבל זה, האחד..
דווקא ממנו נשמעת לה השאלה אחרת.
אחרת לגמריי.
כי דווקא איתו, היא חשופה כל כך, פגיעה.
דווקא איתו היא מרגישה עירום ועריה..


והוא,
כאילו מבקש להציץ לה אל תוך הראש, אל תוך הנשמה,
כאילו מבקש להשיל מחיצות עלומות שעדיין חוצצות בינהם.
לחדור.. יותר ויותר. לכבוש אותה, את כל כולה.


והיא..
אל מול השאלה שלו...
נאלמה דום

הגם שחשה היטב באותם קרומים עדינים שמפרידים בינהם,
מודעת לגחלים הלוחשות הבוערות סביבה,
נוגעת לא נוגעת באש,
מה עוד יכולה לבקש?!




לפני 15 שנים. 30 באוגוסט 2009 בשעה 6:29

שחור או לבן? עדיין לא מצאתי את התשובה

בודקת, מחפשת, חופרת

נתקלת בשחור - מוצאת שזה מסעיר שזה כובש

אבל איה הלבן? מה הוא עושה?

האם גם בו יש הכוח? האם עיניי לא מבחינות בו?

האם גם הוא מסעיר וכובש?

חוקרת...


לפני 15 שנים. 28 באוגוסט 2009 בשעה 5:37

עשויה היא שכבות ורבדים
חידות ומסתורין

החכם יסיר גלימתה הסבוכה
יתיר כפתוריה אחד לאחד
לגלות סודותיה צפונות ליבה..
...

בליבה גבולות שבנתה סביבה
בינות שבילי רגשותיה נחסמה
בחוטים רוקמת חלומות
טווה סלילים של תקווה ותהיות
מי האחד שימיס שכבה אחר שכבה

לגלות את האור שממנה מאיר
יקלף קליפותיה
יגלה העומק בעיניה

...
שכבת יופייה עזר כנגדה

שכבת אהבתה יש בה לכל אוהביה

שכבת תשוקתה זורמת בנימיה
שכבת ערגתה סיפור חייה

...

בנפשה גן-עדן למגששים

אזור הנשמה כניסה רק למכרים
רצונותיה הכמוסים יודעים רק בודדים.
פינת נשמתה חבויה מפני מרעים

רק זה שיגע עם אהבה

ימצא הדרך ללבה.

לפני 15 שנים. 27 באוגוסט 2009 בשעה 5:16

כאשר רומזת לך האהבה, לך אחריה

אף שדרכיה קשות ומכבידות.

ואם כנפיה מרחפות מעליך, התכנס תחתן,

אף שהחרב הנחבאת בין נוצותיה עלולה לפגוע.

כאשר היא דוברת, האמן לדבריה,

אף שקולה יהפוך בחלומותיך כרוח צפון בענפי הגן.

האהבה תכתיר גם תוקיע, תרומם אף תשפיל.

היא אשר תרום למלוא גבהיך

ותחבק אמיריך העורגים לשמש,

גם תשפיל רדת אל שורשיך הנאחזים בקרקע ותזעזעם.

כגבעולי חיטים תלקטך, תחבוט שיבוליך עד ערום תהיה,

תטחן אותך עד דק, תלוש ותקלה

והיית לחם קודש לפולחן האל.

כל אלה תעשה האהבה לך, וידעת פשר לבבך

ובידיעה זו היית לניצוץ מחיי הלב.

אך אם מפחד תחתור רק להנאה ולשלווה שבאהבה,

מוטב תכסה מערומיך ותצא ממפתן האהבה

אל עולם בו תצחק- אך לא את מלוא צחוקך

ובו תבכה - אך לא את מלוא בכייך.

האהבה אינה אדון ואין לה אדונים, היא לעצמה קיימת.

כאשר אוהב אתה, אל תאמר אלוהים בליבי,

אמור - אני בלב האלוהים.

לא אתה תכוון את דרכי האהבה

אלא היא, אם תמצאך ראוי, תכוון דרכיך.

אין לאהבה שאיפה אלא להתגשם -

אך אם אוהב אתה ושוקק לבך, יכול תוכל לכך

כפלג הזורם ורן שירו אל תוך הלילה.

לדעת ייסורי עדנת אין קץ, להיפצע בידיעתך את האהבה

להיות שותת ברצון ובשמחה

להתעורר בלב נפעם ולהודות על עוד יום של אהבה.

לנום לעת הצהריים ולהרהר בהתעלות הנפש שבאהבה,

לשוב עם ערב בהודיה, ואז לנום, תפילה אל הנאהבת בלבך

ושירת עדן על שפתיך.



<> חומר למחשבה

לפני 15 שנים. 26 באוגוסט 2009 בשעה 17:28


איך בוקר ראשון אחד
זורחת פתאום השמש
באור קצת אחר


קרניה נוגעות בעור חשוף
ולמרות החשש להשרף
יודעת, שאם אזהר מספיק
אוכל להנות מרגעים של נעים בפנים


איך בוקר ראשון אחד
מופתעת לנשום
ולגלות שהאוויר נכנס עמוק
וששחרורו גורם לסוג של רוגע
של נחת


איך בוקר ראשון אחד
הבוקר נראה מחוייך בכל פינה
הטונים נעימים לאוזן
הכל תחת זרימה שלווה


איך בוקר ראשון אחד
בריזת שינוי נושבת באוויר
וכל נשיפה בה
ממלאת בי כוחות חדשים



אני לא יודעת מה יביא איתו יום המחר
אבל יום ראשון אחד
היה טוב
ועדיין
כמו שלא היו כבר הרבה ימים

לפני 15 שנים. 26 באוגוסט 2009 בשעה 13:36

לעוף כפרפר אל החופש שלה

לתור מלמעלה כאוות נפשה

חופשייה מכבלים ומדעות אחרים

ביעף להמריא אל ליבה


לפני 15 שנים. 25 באוגוסט 2009 בשעה 19:21

החיים פיצלו אותה.. היא אשה ילדה..

קצת נאיבית.. אבל ממש לא תמימה

היא אישה חושנית וילדה ביישנית

היא אמזונה ביישותה.. ומאוד שבירה

...

הילדה שבה צריכה מכולם אהבה

עם ג`ינס משופשף וגופיה צמודה

בביקיני קטנטן מושכת עיניים

עם חיוך מבויש בקצה השפתיים

...

הילדה שבה מאמינה עדיין

שיגיע אביר שירימה על כפיים

שתוכיח לכולם שאין זו אגדה

להתאהב שוב היא יכולה...

...

האישה שבה עוטה על עצמה

שמלה אלגנטית ומגף יוקרתי

מבליטה שדיים וגוף נשי

כולה לוהטת בריקוד חושני

...

האישה שבה עטופה קליפה עבה

לא לאביר היא מחכה..

אלא לגבר אמיתי שיחיה את ליבה

היא לא תתפשר עד שימצא

...

שתיהן בתוכה עושות מהומה

אחת שיודעת, מעיזה ומשוגעת

לזו שנפגעה, חוששת לגעת.

האחת הטבעית הילדה הפראית

לאישה אמיתית זקופה ונשית

...

והיא עדיין ילדה והרבה אישה

ועדיין כל כך רגישה

לבה פועם במקצבים של תחושה