כאשר רומזת לך האהבה, לך אחריה
אף שדרכיה קשות ומכבידות.
ואם כנפיה מרחפות מעליך, התכנס תחתן,
אף שהחרב הנחבאת בין נוצותיה עלולה לפגוע.
כאשר היא דוברת, האמן לדבריה,
אף שקולה יהפוך בחלומותיך כרוח צפון בענפי הגן.
האהבה תכתיר גם תוקיע, תרומם אף תשפיל.
היא אשר תרום למלוא גבהיך
ותחבק אמיריך העורגים לשמש,
גם תשפיל רדת אל שורשיך הנאחזים בקרקע ותזעזעם.
כגבעולי חיטים תלקטך, תחבוט שיבוליך עד ערום תהיה,
תטחן אותך עד דק, תלוש ותקלה
והיית לחם קודש לפולחן האל.
כל אלה תעשה האהבה לך, וידעת פשר לבבך
ובידיעה זו היית לניצוץ מחיי הלב.
אך אם מפחד תחתור רק להנאה ולשלווה שבאהבה,
מוטב תכסה מערומיך ותצא ממפתן האהבה
אל עולם בו תצחק- אך לא את מלוא צחוקך
ובו תבכה - אך לא את מלוא בכייך.
האהבה אינה אדון ואין לה אדונים, היא לעצמה קיימת.
כאשר אוהב אתה, אל תאמר אלוהים בליבי,
אמור - אני בלב האלוהים.
לא אתה תכוון את דרכי האהבה
אלא היא, אם תמצאך ראוי, תכוון דרכיך.
אין לאהבה שאיפה אלא להתגשם -
אך אם אוהב אתה ושוקק לבך, יכול תוכל לכך
כפלג הזורם ורן שירו אל תוך הלילה.
לדעת ייסורי עדנת אין קץ, להיפצע בידיעתך את האהבה
להיות שותת ברצון ובשמחה
להתעורר בלב נפעם ולהודות על עוד יום של אהבה.
לנום לעת הצהריים ולהרהר בהתעלות הנפש שבאהבה,
לשוב עם ערב בהודיה, ואז לנום, תפילה אל הנאהבת בלבך
ושירת עדן על שפתיך.
<> חומר למחשבה
לפני 15 שנים. 27 באוגוסט 2009 בשעה 5:16
