שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Drops of the Mind

לפני 15 שנים. 9 באוגוסט 2009 בשעה 18:13

קח אותי קצת מעבר ...
קצת מעבר למקום שבו אני מודעת למחשבות
קח אותי קצת מעבר
מעבר למחשבות שאני יודעת ...למחשבות החבויות
קח אותי למקום ההוא שבו המחשבות נקראים סודות כמוסים
לאלו שאפילו בפני עצמי אני לא רוצה להביט
קח אותי קצת מעבר
למקום שבו אני מכירה את עצמי
קח אותי קצת מעבר
לדפוסי המחשבה הידועים לי , למחסומים המיותרים
עזור לי לשרטט
"אני" חדש - מלא במשעולים שעוד לא הלכתי בהם , בחוויות שלא חוויתי
בתשוקות שלא מימשתי
למקום ההוא קח אותי
ואל תקשיב כשאמר לא יודעת לא בטוחה שרוצה
כי אני באמת עוד לא מכירה ...
את המקום ההוא

לפני 15 שנים. 7 באוגוסט 2009 בשעה 6:01


קטנים של טוב
צפופים צפופים
נולדים ומתקבצים סביב הטבור

מעקצצים בנעימות ומטיילים משם הלאה

מפזרים בדרכם שקט מתקתק
שלווה מלטפת
עולים אל בית החזה
ומשתלטים עליו בחמימות

נשימה עמוקה וצלולה

וחיוך

לפני 15 שנים. 4 באוגוסט 2009 בשעה 15:48

מרגישה בשינוי והוא חובק עולם,
מרגישה שינוי מחשבתי בהכרה העליונה ובזו שמתחת,
בידיעה עמוקה שהדברים, למרות שניראים שהולכים מן הפח אל הפחת - אינם כך.
מן התפתחות מוזרה עקומת חיוך,
שלפעמים מתיזה ולפעמים כמו אודם אדום שעל הפנים משוך.
אבל אותה מודעות לא מרפה,
אותה אינטואיציה בריאה,
שמתברר שהדברים קורים כמו שבאה לי המחשבה
והדבר לפתע ידוע לי עוד לפני שקרה.
ואז אני יכולה להגיד בבטחון
שהקושי הוא עוד מדרגה וגם זה שאחריו, עוד משוכה
ואני לפעמים עייפה
ושואלת את עצמי
למה היא כל כך גבוהה?

זהו כנראה טבעו של שינוי אמיתי
זה שנולד בעצב ובכאב,
הוא זה שמרגיש הכי טהור ואמיתי
בלב.

לפני 15 שנים. 3 באוגוסט 2009 בשעה 17:36

כשיכולו כל הקיצין נעשה מסיבה
נזמין את השקט המבורך
וגם את השקט שאחרי הסערה
נזמין גם את המנוחה ואת הנחלה
איש תחת גפנו יבוא עם איש תחת תאנתו
והזאב והכבש ידפקו כניסה זוגית מרשימה
אחרית הימים תכנס בקלילות
לבושה בשמלה פרחונית
תגרור אחריה את אחרינו המבול מבויש ודומם
שלווה תגיע מעט באיחור
לבושה בקפידה
רוגע יכנס ויתיישב מיד על הבר
יתפוס לו נקודת תצפית טובה
גאולה תכנס בריצה
תברר אם משיח כבר בא
או אולי לפחות טילפן
קשת וענן יקלטו אותה באכזבתה
ויפנו לה מקום לנוח ליד זרי הדפנה
על רחבת הריקודים יפזזו חסד ואושר
אבל רק לרגעים
וכשהחגיגה תגמר
ממש לפני כיבוי האורות
נשתה כולנו לחיי הדברים הקטנים.

לפני 15 שנים. 1 באוגוסט 2009 בשעה 14:18

בסוף

המציאות היא

שלא משנה כמה נחפור

וכמה נהנה להתפלש בבוץ

אי אפשר למצוא שם

מה שלא קיים

לפני 15 שנים. 31 ביולי 2009 בשעה 5:18

אם רק הייתה
ויכולה להיות אחרת

אם רק קיימת
אך לא משתלטת

אם רק נוגעת
ולא שורטת

אם רק חמימה
ולא שורפת

אם רק מכילה
ולא מכלה

אם רק.....

לפני 15 שנים. 29 ביולי 2009 בשעה 18:34

לפעמים
קל יותר להחליט
שלא להחליט

גם אם יודעים
ללא ספק
שזה לא מה שיעזור

לפני 15 שנים. 28 ביולי 2009 בשעה 18:01

השריר הקטן הזה שנמצא שם בחזה
צריך להיזהר איתו,
ממנו.
ובגללו.

הוא זה היודע לגרום לך לחייך
ולתרגם כאב
לדמעה סוררת זולגת על לחי...

השריר הקטן הזה שם בחזה,
מנסה לפעמים לקחת לעצמו זמן
כמו מנסה לסדר רגשות בשקט,
יש לו את מסלול חייו שלא סובב לרצון מחשבותיך,
הוא לא מתחשב ב"לא" או ב"כן"...

השריר הקטן הזה בחזה.............

לפני 15 שנים. 24 ביולי 2009 בשעה 8:12

לעמוד תחת מטר קרני שמש
לחתוך מים בסכין חדה
להתאהב בירח של ליל אמש
לשכוח את כאב המעידה

מעול הכובד להירמס
להתרגש מקלילות מיותרת
לעצור את הזמן ולהתמוסס
לפתוח חלון אחרי דלת שנסגרת

לשבור חומה בפטישי מילים
לשתות להבות של אש
לקטוף מעץ הכאב את העלים
ובזעקה אילמת לבקש

מעול הכובד להירמס
להתרגש מקלילות מיותרת
לעצור את הזמן ולהתמוסס
לפתוח חלון אחרי דלת שנסגרת

לפני 15 שנים. 22 ביולי 2009 בשעה 17:32

סתם הייתי מתה עכשיו,
להרגיש את זה שוב.
את הצמוד איתך,
הכי קרוב,
הכי מחבר.
שניצמד גוף אל גוף,
בוערים בתשוקה,
נמסים ממגע,
לוהטים .
רוצה שתלהיט אותי,
שתחבק את החיבוק המדהים שלך,
שתנשק לי בצוואר,
שתסתכל עמוק לתוך עיניי,
ושעיניי ינעצו בך מבטים חזרה.
רוצה שתגביר בי את החשק,
תרטיב בי את הכמיהה,
תחדד את חושיי
תבעיר בי להבה,
רוצה כל כך,
צמוד לך.