את הפוסט הזה קיבלתי במייל ונורא חבל שאין למי לתת את הקרדיט
מספרים שפעם אחת, במקום כלשהו על פני האדמה, התאספו כל הרגשות האנושיים של בני האדם.
היה להם קצת משעמם ולכן השיגעון הציע: "בואו נשחק מחבואים!"
הסקרנות הרימה גבה ומכיוון שלא ידעה להתאפק שאלה: "מחבואים? איך משחקים את זה?"
השיגעון הסביר: "אני אכסה את העיניים ואספור עד מיליון, אתם תתחבאו וכאשר אגמור לספור, אחפש אתכם."
ההתלהבות רקדה עם האאופוריה, השמחה קפצה כל כך גבוה שזה שכנע אפילו את הספק וגם את האדישות.
אך לא כולם הסכימו להשתתף.
האמת העדיפה שלא להסתתר, שהרי בסופו של דבר תמיד מוצאים אותה.
הגאווה אמרה, שמדובר במשחק מטופש אך מה שכנראה הפריע לה באמת היה שהרעיון לא היה שלה.
אחת...שתיים...שלוש... החל לספור השיגעון.
הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות – היא הסתתרה מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה.
הקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים אדירים מצאה מקום בצמרת העץ הכי גבוה.
הנדיבות כמעט ולא יכלה להסתתר כיוון שכל מקום נראה ניפלא בשביל אחת מחברותיה, ולכן ויתרה עליו:
"חור בגזע העץ? מושלם בשביל הצניעות!
מאחורי כנפי הפרפר? מושלם בשביל החושניות!" וכך הלאה... בסוף מצאה מקום מתאים בקרן שמש קטנה.
התשוקה הסתתרה בלוע הר געש
והאהבה בתוך שיח שושנים.
999,9999....מיליון! סיים השיגעון לספור והחל בחיפושים.
ראשונה נמצאה העצלנות. רק 3 צעדים משם, א"כ נמצא הספק: יושב על הגדר ולא מצליח להחליט עדיין היכן להסתתר.
א"כ שמעו את התשוקה מרעידה הר געש.
פתאום הופיעה הקנאה וכך נמצאה גם ההצלחה.
רק האהבה לא הופיעה בשום מקום.
השיגעון חיפש מתחת לכל אבן,
מאחורי כל עץ,
בפסגות ההרים...
וכשעמד להתייאש ראה שיח שושנים והחל לחפש בין ענפיו
פתאום נשמעה זעקת כאב; הקוצים פצעו את האהבה בעיינה. השיגעון לא ידע מה לעשות.
בכדי להתנצל בכה, התחנן, הבטיח להתלוות אליה לכל מקום.
ומאז אותו יום –
האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה
לפני 15 שנים. 19 ביוני 2009 בשעה 12:50
