מחפשת את הדרך

איך,מתי ובאיזה אופן נעשה המעבר החד הזה
מ"כל שתרצי אעשה בשבילך"
ל"כל שתרצי אנפנף מולך ולעולם לא אתן לך"?
באיזה אופן ערמומי, סמוי, בלתי מורגש נעשה הדבר?

ואני, כמו מפגרת, שבויה בדימוי שלה המעניק כמעט ללא גבולות, שואלת כל הזמן את עצמי מה לא בסדר בי, מה לא בסדר בי שאני לא מצליחה להרגיש שהיא אוהבת אותי.

פתיינית, כמו אבא שלי.
הבטחות אינסוף.

כל פעם נופלת לרשתה, עושה מה שהיא רוצה ממנה, מתפשטת מכל ההגנות, חשופה לגמרי, מהמקום הכי נזקק, הכי פגיע.

הנה היא מושיטה לי, מנפנפת בזה מולי, כמעט שאני חוטפת מידיה, אבל תמיד היא מצליחה לחטוף לפניי.

אני מרגישה מרומה.
הכול היה שקר.
לא מכיוון שהיא התכוונה לשקר, אני מאמינה, אלא מכיוון שכך היא אוהבת/רוצה לראות את עצמה.

ועכשיו, אם לא מכשיר הדי וי די, אפשר היה לחשוב שג' לא היתה מעולם.
לא נשאר דבר.
גם את כל המכתבים שנתנה לי, את הטבעת שלה, זרקתי (יותר נכון, נתתי לחברה ואחר כך ביקשתי ממנה שהיא תזרוק)

נותרתי עם אלרגיה לא קלה למלה "אהבה".
אחרי השימוש האינפלציוני וחסר הכיסוי שהיא עשתה במלה הזאת איתי הצטמררתי היום כשחשבתי על המלה הזאת.

למה הייתי שם?
ועד כמה בעמקי לבי אני עדיין רוצה מישהי שתסדר לי את החיים תיכף ומייד, שאמסור עצמי בזרועותיה , רצוי החסונות.
וכמה שיש לי עדיין ללמוד.

והגעגועים המטורפים לגוף שלה.... (שמרגע לרגע הולכים ונרגעים, טפו טפו טפו) - זה מכיוון שלא נשאר כלום בקשר מלבד הגוף, אין לי למה להתגעגע, כל מלה מהמלים הרבות המקסימות המדהימות המהפנטות והממגנטות שלה היתה חלק ממסע הפתיינות.
שיחות טובות עמוקות אמיתיות בגובה העיניים מתי היו? אני כבר לא זוכרת אם היו בכלל. כל הזמן זה היה כמעט ועוד מעט, כמעט ועוד מעט.

ו... כן, זאת היתה הפעם הראשונה בחיי המפוכחים (כלומר, שנים רבות מאוד) שהסקס הידהד את תשוקותיי הסמויות.
עכשיו אני יודעת משהו על עצמי. משהו שידעתי, אבל לא העזתי להגיד לעצמי עד אז.
עכשיו אני יודעת, וזה נראה קרוב כמטחווי יד.
זה יכול לקרות לי עם מישהי אחרת. לא רק איתה. לא רק עם ג'.
זה יכול לקרות לי עם אשה זרה, שכרגע אולי לא יודעת בכלל על קיומי, והיא ישנה כעת במיטה רחבה, חולמת על מישהי שתיגע בה בדיוק כמו שאני רוצה לגעת,חולמת שהיא עושה בדיוק מה שאני רוצה שיעשו לי, נשימתה מתוקה, והיא מחכה לי.