מחפשת את הדרך

כל היום אני חושבת עליה
כל הימים האחרונים היא שוב חזקה בתוכי
למה?
אני כל כך רוצה לשכוח אותה
את האש שהיא הבעירה בי.
כל אשה חדשה שאני פוגשת אני משווה אליה.
כל אשה מקסימה שאני שומעת אני משווה אליה.
כל אשה שנדמית לי אחת אני משווה אליה, שהיתה שתיים.
וגם אני שתיים.
לפחות. אם לא יותר.
וכל מי ששומעת אותי ורואה אותי עכשיו חושבת שהיא רואה אותי
אבל היא רואה רק חלק ממני. רק אחת ממי שאני.
וגם אני רואה רק חלק ממני
ואני רוצה לשכוח שאני עוד
אני רוצה להיות נחמדה ונעימה ונורמלית עד בחילה, עד שיעמום.
ואני גם רוצה לא להשתעמם.

מזמן לא כתבתי פה. כמעט נדמה היה לי שאני נמצאת כאן בטעות. שבטעות מצאתי כאן עיר מקלט להתאושש ממנה.
מהמעט שאני קוראת פה נהיה לי רע.
זה לא מה שאני רוצה. אני לא מזדהה עם זה.
אבל איך להגיד את מה שאני כן?
אני לא יודעת, אין לי מילים,
ואין לי אותה שאוכל להיות אני השנייה איתה.

מחייכת החוצה חיוכים נעימים בזמן שתשוקות לא מובנות לי חותרות בתוכי ומערפלות אותי.
רוצה להיות.