הוא עדיין במסנג'ר שלי , התלבטלתי אם אחרי כל כך הרבה שנים הוא עדיין יזכור אותי
אני עדיין זוכר את הבעיטות לראש שקיבלתי כי לא שמרתי מספיק טוב
אני זוכר שהורדתי לו שן ...
כאב מאוד ,אבל האנדרנלין שעולה לך בגוף , האדרופינים , והרצון לחיות עושים יותר טוב מכל דבר אחר .. אני רוצה לראות דם יוצא ממני , אני רוצה לראות דם יוצא מאחרים .. אני לא רוצה להרגיש את עצמי יותר .
הוצאתי מהשקית הישנה שדחפתי לארון כמזכרת את הכפפות קיק בוקסינג שלי , התלבשו לי על כל היד , רזיתי !
את המגיני שיניים (צריך לקנות חדשים)
את המגיני ביצים
ואת חולצת האימונים
100 אחוז מגע זה הדבר האמיתי
אני קצת אתאגרף על הקיר לראות אם המפרקים שלי נשארו חזקים , מקווה שהם יתאחו עוד כמה ימים , יש לי עד יום חמישי להיות בכושר ...
הוא גם לא התאגרף כמה שנים אבל הוא התלהב כמוני אבל הוא היחיד שנשאר מהחברה
אולי אחזור להיות הבן זונה שלא רואה אף אחד ..
זה מה שהחיים מלמדים אותי
להיות קשוח לחיים , לא להיפתח יותר מידי לאחרים
לא להיות פראייר
הכאב שלי ישאר איתי , שאף אחד לא ידע מה עושה לי כואב ומה כבר עכשיו כואב
להסתכל תמיד בעיניים
אבל שלא יראו שאתה ממוקד
ליפול על הריצפה ולאהוב את זה
כי אני יודע שאקום ואלחם עד טיפת כוחי האחרונה
אני לא אהיה שמח שההוא נפל אבל אני אהיה שמח שניצחתי
בן זונה קשוח של החיים , אפור !
לפני 15 שנים. 21 בדצמבר 2008 בשעה 23:14